לאה גולדברג ואני                                                             חזרה ל"ועוד"  

ירושלים, 1960 רחוב ושינגטון 25 מול מגרש ימק"א.
בית אבן. שלוש קומות עם חצר ספרטנית.
אני בן חמש.
לא מכבר עברנו לכאן - לדירה בקומה השלישית.

את אופניים שלושת הגלגלים קיבלתי כנראה לכבוד המעבר.
הן חנו אחר כבוד ברחבה המרוצפת שבחצר. ליד אלה של שאר ילדי הבניין.

.

"בא נראה לך את משימתך הבאה" הכריז בפני רוני, ראש הקנוניה.
מסתבר כי מלבד משחקי עג`ואים והחלפת עטיפות מסטיק עם תמונות שחקני נבחרת ברזיל - היה לחבורת הילדים בשכונה תחביב נוסף.
בקומת הקרקע - ממש בהמשך לרחבת חניית האופנים - ניצבה דירת הקרקע של לאה גולדברג.
לא ידעתי רבות אודותיה.
החבר`ה אמרו כי היא ממעטת לצאת מביתה ויתכן שעצם מגוריה לבדה - גרם להם לסמנה כמטרה להצקות.

"אז כך: אתה מצלצל בפעמון שלושה צלצולים ארוכים ובורח"
מין הנאה משונה - לראות אותה פותחת הדלת ומביטה בתימהון ברחבה הריקה.

"אבל איני מגיע לכפתור הפעמון" ניסיתי להתחמק מהמשימה.
רוני הביט בי במבט מלא משמעות וממני נדד מבטו לאופני.

הבנתי.
הפור נפל.

העמדתי את האופניים בסמוך לדלת. טיפסתי על המושב הקטן, מנסה לשמור על יציבות.
בזזזזזזזזזזזזזז...........
בזזזזזזזזזזזזזז ..........
עוד לא השלמתי את הבזזזזזזזזז השלישי וקרה הרע מכל: הדלת נפתחה. איבדתי את שיווי משקלי ועפתי אחר כבוד עם האופניים לתוך הדירה..

הרגשתי כמי שסופו קרוב..
הבושה מהחבורה וגרוע מכל - מה מחכה לי כאן ? ...
אחרי הכול בערבים לפני השינה - גם לי הקריאו את סיפורי "עמי ותמי". ואני רק בן חמש...

"ילד חביב - בוא ואכין לך מיץ פטל" אמרה לי לאה ברוך. המום ונבוך ישבתי ליד שולחן הפורמייקה הקטן, שותה מיץ פטל אדום.

הייתה זו הפעם האחרונה בה שיחקנו במשחק זה.  החלפנו אותו בזריקת שקיות מים על עוברים ושבים.

איזו נפש מדהימה הייתה לאישה הזו. בדידות ואהבה נכזבת שבזכותם זכינו לשיריה.

לאה נולדה ב 29 במאי 1911 ונפטרה ביום 15.1.1970

חזרה ל"ועוד"           חזרה לתפריט ראשי