אטקה שבה מהשבי - רצח וחטיפה ברשפון 1948                חזרה ל"ועוד"    לתפריט ראשי

 אירועי שבעה באוקטובר 2023 ילוו אותנו כצל כבד לדורי דורות. רצח וחטיפות כחלק מפעולות טרור אירעו גם על אדמת רשפון בה אני מתגורר כמעט חצי מאה. במהלך מלחמת הקוממיות היה מושב רשפון יעד לפעולות איבה כולל רצח של שניים מחברי רשפון בבתיהם -אליעזר וייס ואלימלך זלצהנדלר זכרם לברכה. גם אם מדובר באירועים בהיקף מצומצם יותר - הם ללא ספק נצרבו בתודעה כטראומה בקהילת רשפון הצעירה של קום המדינה ולדורותיה.

בחורף 1948, כשנה לאחר פרוץ מלחמת העצמאות וכשלושה חודשים טרום חתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן, פורסמה בעיתונות הידיעה הבאה, תחת הכותרת "שוחררה השבויה":
"לפי בקשתו של מפקד הצבא בירושלים משה דיין, טיפל הקולונל עבדאללה טל בשחרורה של הגברת אטקה וייס מרשפון משבייה בעבר הירדן, שנחטפה לפני 5 שבועות מביתה ... מרת וייס הובאה בשעות הבוקר לחומת ירושלים בסביבות שער יפו. אנשינו טיפסו על החומה ודמעות בעיניהם בנגעם בחומת ירושלים העתיקה והורידו את האישה המשוחררת והעבירוה לירושלים החדשה" (עיתון הצופה, 9 בדצמבר 1948).

מה הרקע לאירוע טראגי זה?

אליעזר וייס, יליד פולין, עלה ארצה בשנת 1934 יחד עם קבוצת צעירים שהקימו ברמת השרון את הקיבוץ "בנתיב". הוא שמש כנוטר במשטרת המנדט ובגרעין הקיבוץ ברמת השרון. בשנת 1936 פגש את אסתר (אטקה), מי שלימים תהיה אשתו. בשנת 1940 הם עלו צפונה יחד עם חבריהם לקבוצה והקימו את המושב "שאר ישוב" בעמק החולה, ושם נולדו ילדיהם, חוה ואריה. 

אליעזר ואטקה חורשים בשדות שאר ישוב..

קשיים במושב הצפוני כולל הפגזות סוריות החל מתחילת מלחמת העצמאות גרמו למשפחה לעזבו ובקיץ 1948 הגיע אליעזר וייס עם משפחתו לרשפון בעקבות חבריו מאיר בן שפר ופאול להן. אליעזר מונה למנהל הצרכניה במושב.

ביום חמישי, ה- 4.11.1948, שעה לפני חצות הליל פרצו תשעה מסתננים ערבים לבית וייס. בית זה משמש היום את מזכירות המושב ברחוב הפרחים 22.אליעזר היה בן 34 נורה ונרצח. אטקה בת ה-35 נחטפה. שני ילדי הזוג הקטנים, חוה בת ה-5 ואריה בן ה-3, נותרו לבדם וטופלו ע"י חברי המושב. 
אטקה הובלה בלילה בו נחטפה ע"י שוביה, דרך שדות מושב בצרה לטירה ומשם לטול כרם, שם נחקרה על ידי קצין מצבא עיראק שהיה אחראי על המרחב. בהמשך הועברה אטקה לשכם, לעמאן ולמחנה שבויים אום אל ג`ימאל ליד העיר מפרק בצפון ירדן. במחנה השבויים שהתה יחד עם עוד שתי נשים יהודיות שנשבו בעיר העתיקה. פנחס נומברג, שמשפחתו גרה בשכנות לבית וייס דאז, היה בן 19  בעת האירוע. הוא היה מהראשונים שהגיעו לבית יחד עם ד"ר כהן, רופא הכפר. בריאיון שקיימתי עם פנחס נומברג הוא סיפר שכשהגיעו לבית הבינו שלא נותר הרבה מה לעשות. הם מצאו את הילדים בחדר השינה ואלה הועברו להשגחתה ולטיפולה המסור של אחות הכפר דאז – חנה ניצן, סבתה של עדי רעייתי.  

 

לאחר חמישה שבועות מיום חטיפתה אטקה חזרה מהשבי. חזרתה הייתה קשורה להסדר עם הירדנים באותו זמן.

יצרתי קשר עם אריה (אריק) וייס, בנם הצעיר של אליעזר ואטקה. אריה איש מקסים ורגיש. בשיחתנו התרשמתי שעל אף שחלפו יותר משבעים שנים מאותו אירוע קשה בו איבד את אביו ואמו נחטפה, הוא עדיין נושא את הכאב והטראומה נוכחת מאוד בחייו.
אריה אינו זוכר את אירועי אותו לילה חורפי. הוא חקר בעצמו את המאורעות כמיטב יכולתו. אטקה נפטרה בשנת 1989  והתקשתה מאוד לשחזר ולשתף את מה שעבר עליה בתקופת השבי. אריה עוסק בתחום הקולנוע ומתכוון להפיק סרט בנושא שחלקו מתכונן להסרטה ברשפון בבית סבתו של נחשון רשף, היחיד במושב שהשתמר במתכונת דומה לבית וייס כולל הריצוף המצויר הייחודי.  מפגש מרגש נוסף התרחש לקראת פרסום כתבה זו בבית המזכירות ממש במקום בו ארעה הדרמה בתש"ח.

במפגש עם אריה השתתפו פנחס נומברג שהיה עד לאירועים אז, אביגדור כהנר ארכיונאי המושב ואנוכי.

רגע מיוחד היה כשאריה הוציא מתיקו צילום מדהים של חזרתה של אמו לארץ - היא צועדת מוקפת חיילי צה"ל, משה דיין אוחז בזרועה כשברקע שכונת ממילא ההרוסה.

מדוע דווקא מושב רשפון הותקף?
זו שאלה שמעוררת סימני שאלה ותמיהה רבה שכן היו ישובים סמוכים יותר לקו הגבול הירדני.
כשנה לאחר האירועים החל משפט של תושבי כפר טירה ששיתפו פעולה עם כנופיה ערבית בראשות חסן אבו-פאיד, בדואי כהה עור, שפעלה כדי לשדוד ולפגוע ביהודים ולחלוק את השלל.
תושבי טירה זוכו מאשמה לאחר שלא הוכחה אחריותם המוחלטת לרצח. בינואר 1950, ערבים שהיו משתפי פעולה עם צה"ל, הרגו את חסן אבו פאיד ואת שלושת אחיו.

פנחס נומברג העלה בפניי השערה נוספת: עד 1948 תושבי רשפון חיו בשכנות טובה עם משפחת עבֵּד - חקלאי ערבי שמקורו בסידנא-עלי שחי במקום. עבֵּד העסיק רועים שהגיעו מכפרים ממזרח לישוב. זכור לפנחס כי הם היו כהי עור כפי שתואר על ידי אטקה בתחקיר שנערך לה עם חזרתה. יתכן כי רועים אלה, הם שביצעו את הרצח בנצלם את תוואי השטח המוכר להם.

הטרור הכה שנית חודש וחצי לאחר מתקפת הטרור בבית משפחת וייס, חזר התסריט על עצמו כמעט במלואו.
ביום שבת, ה- 25.12.1948  אלימלך זלצהנדלר, יליד ברלין, ניצול שואה, שהגיע למושב עם רעייתו יהודית לאחר תלאות מלחמת העולם השנייה, נרצח אף הוא בביתו בנסיבות דומות ע"י מרצחים, כנראה מירדן. בדומה לאירוע של משפחת וייס, גם הפעם נחטפה רעייתו של הנרצח אך למזלה היא הצליחה לחמוק מחוטפיה כשכוחותינו נתקלו בחוליה במקרה. בתם התינוקת טובה נמצאה בריאה ושלמה וטופלה ע"י תושבי המושב.

עליתי לקבריהם של וייס וזלצהנדלר. שניהם היו תושבים חדשים ברשפון בשנת 1948. שניהם נהרגו בהתקפות טרור בביתם בעיצומה של מלחמת הקוממיות. מושב רשפון היה בן 12 שנים באותם ימים. אלה היו מבין הקברים הראשונים בבית העלמין.  

יהא זכרם ברוך.

נספח

כתבה של עדה אושפיז שפורסמה בנושא בעיתון "הארץ" בשנת 1997  (מצורפת מטה).
כפי שתקראו בכתבה - וכפי שמוכר לנו מגלגל אין סופי של אלימות - גם בצד השני נפלו קורבנות תמימים. אריה מתכנן - ספק ברצינות ספק מתוך מחשבה אוטופית -לקיים מפגש פיוס בין דורות ההמשך של הצדדים.

 

  

 

 

 אטקה מספרת על אליעזר בעלה

אריה מספר על הוריו

קישורים
אתר אינטרנט של מושב רשפון ובו רקע היסטורי וסיפורי ראשית הישוב ומשפחותיו 

כתבה זו פורסמה לראשונה בשנת 2009 ועודכנה בשנת 2026 לאור מידע חדש ולכבוד רשפון המציינת תשעים שנה להקמתה

חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי