יָפֶה, אֲבָל ...      חזרה ל"ועוד" 

"די לנו מהסטוריה" אמרה עדי "בא לי טבע. אולי יש באזור מערת נטיפים?"

לאחר סיציליה עמוסת מקדשים, מבני בארוק - שתובּלו כמובן באוכל טוב, חופים ואפילו לוע הר געש פעיל נסענו צפונה לכיוון נאפולי באזור הפחות מתויר של דרום איטליה.
צרוף מקרים. נזכרתי שערב קודם קראתי על מערת נטיפים באזור וכך יכלתי להשיב:
"תוך שעה אנחנו במערה"

מי העלה על הדעת שההסטוריה תרדוף אותנו עמוק אל מעבה ההר?

גרוטו די פרטוסה Grotte dell`Angelo in Pertosa  נמצאת כ- 120 ק"מ מדרום לנאפולי ומיוחדת בגודלה (כשלושה קילומטרים של שבילים בחללים תת קרקעיים) ובעובדה כי ניתן לשוט בחלקה בסירה המונעת בכוח זרועותיו של המדריך המושך בכבלים הפרוסים מעלה.

 

הנטיפים והזקיפים לבנים כולם בשל המסלע. מערת אבשלום בהחלט עשירה יותר בצבעוניותה.
את הסיור בו רוב המשתתפים איטלקים - הוביל במרץ רב פאולו שנתן לנו תקציר מפעם לפעם באנגלית (איטלקי דובר אנגלית הוא מצרך נדיר בארץ המגף).

 

לאחר יותר משעה ולקראת היציאה הרגלית אל אור היום הפתיע פאולו ואמר : "יש במערה שלנו גם סיפור הסטורי".
הוא הרים את פנסו לתקרה והצביע על הסלע כשלושה מטרים מעלינו ואמר "תראו".

"עברית !" צעקה עדי בהפתעה.
"מה כתוב שם?" שאלתי מדשדש בסוף השיירה מאחור
"יָפֶה, אֲבָל בעמק עכשיו יותר יפה"

פאולו פתח בהרצאה הסטורית לחבורה המופתעת.
הימים שלהי מלחמת העולם השנייה. צבאו של רומל מובס בצפון אפריקה. יחידות של בעלות הברית חוצות את הים התיכון ונוחתות באיטליה. בין היחידות גם חיילים יהודיים המבקרים במערה ומטביעים כאן חותמם.

לא ידעתי אם עלי להתבייש בגראפיטי המפתיע או להיות גאה בשותפות בני עמי במלחמת בני אור בבני חושך הפורצת כאן לתודעת המבקרים. פניו של פאולו בכל אופן קרנו משמחה.

צילמתי את תקרת החלל והבטחתי לעצמי לחקור את הנושא בשובי הביתה.

הנה התמונה:
 

נראים כאן מגיני דוד, מספרים, שם באנגלית ושמות בעברית שלא הצלחתי לזהות.

את נושא המספרים היה קל לפצח
אלו מספרי פלוגות יהודיות שפעלו במסגרת הצבא הבריטי – פלוגות  739, 745 ו- 462

פלוגת הנדסה 745
הפלוגה 745 Artisan Works Coy.,R.E. , הוקמה בקיץ 1942 זכתה לכינוי "פלוגת סולל בונה", על כי גרעינה היה קבוצה של מתנדבים מעובדי "סולל בונה". הפלוגה החלה את שירותה במצרים, ובקיץ 1943 הועברה מאזור תעלת סואץ למדבר המערבי והייתה מפוזרת מטוברוק ועד טריפולי. אנשיה עסקו בהקמת מחנות, שיקום גשרים, בניית שדות תעופה והתקנת קווי מים. בשלהי 1943 הוחזרה הפלוגה מטריפולי למצרים. לקראת יציאתה לאיטליה, התאמנה במשימות של הנדסה קרבית. במרץ 1944 הגיעה לאיטליה ונשלחה לנאפולי שם בנתה 3 מחנות צבאיים. בשלהי המלחמה הועסקה בעיקר בשיקום ובבניית גשרים ושיפוץ צירי תנועה. לאחר ניצחון בעלות הברית היא הועברה למילנו ובתחילת 1946 הוחזרה למזרח התיכון לקראת פירוקה ושחרורה.

פלוגת הנדסה  739
בדצמבר 1940 הוחל בהקמת הפלוגה שהורכבה מטירונים וקצינים זוטרים ארצישראליים. הפלוגה הועסקה בתחילה בעיקר במשימות בינוי המחנות, שהיו אזרחיות באופיין. בהמשך המלחמה, התאמנה גם במשימות של הנדסה קרבית. באפריל 1941 החלה להתאמן כיחידת הנדסה. מיוני 1941 עבדה הפלוגה בבניית ביצורי הגבול הצפוני בגליל, באזור מרג` עיון שמצפון למטולה. באוגוסט 1943 יצאה הפלוגה למצרים ובאוקטובר הועברה לברינדיזי באיטליה. הפלוגה נשארה באזור זה ועסקה בהקמת מתקני קבע שונים ואחזקתם. בפברואר 1944 עברה לנאפולי ובמשך חודשים עבדה בתחזוקת בתי חולים באזור. בברינדיזי פגשו אנשי הפלוגה בפליטים יהודים מיוגוסלביה שחולצו מן האי ויסי. פעילי היחידות חילקו בינם את השטחים מבחינת האחריות לאיתור יהודים והגשה להם סיוע ראשוני. הפלוגה קיבלה על עצמה את האחריות למרחב שבין אנקונה לרימיני. הניסיון שרכשה היה מרובה, והרמה שהגיעו אליה הייתה גבוהה ומצאה את ביטויה בהערכת המפקדות הממונות. במאי 1945 לאחר ניצחון בעלות הברית, הועברה הפלוגה למילאנו וסביבתה. בתחילת 1946 נשלחה לארץ להתפרק.

פלוגת ההובלה 462
סיפורה של פלוגה זו הוא מר.
הפלוגה הוקמה באפריל 1942.
הפלוגה הופעלה לראשונה בבניית קו הביצורים באל עלמיין במדבר המערבי, בלוב. ביוני 1942 היא נשלחה לביירות שבלבנון. הכשלונות של הצבא הבריטי במדבר המערבי גרמו לכך שפלוגת ההובלה חזרה לקו ההגנה של אל-עלמיין. היא הובילה חטיבה אוסטרלית מסוריה למצרים, כתגבורת לארמיה השמינית של הצבא הבריטי באל-עלמיין, במערב מצרים. היא השתתפה עם המחנה השמיני בקרבות הבלימה נגד הצבא הגרמני בראשות פלדמרשל ארווין רומל. לאחר המתקפה הבריטית על הצבא הגרמני, בקרב אל-עלמיין השני בסוף אוקטובר 1942 , המשיכה פלוגת ההובלה עם הצבא ללוב.
פלוגה 462 הייתה הפלוגה הארץ-ישראלית הראשונה שעמדה להשלח לנחיתה באירופה. ב-24 באפריל 1943 - אחרי חג הפסח יצאה מנמל אלכסנדריה שבמצרים לאי מלטה שיירה של כ-30 אניות נושאות ציוד, דלק וחיילי עזר כהכנה לקראת פלישת בעלות הברית לסיציליה. בראש השיירה הפליגה האוניה ארינפורה (Erinpura), שנשאה את חיילי הפלוגה ואת ציודם. במהלך ההפלגה, ב-1 במאי, שיירת האוניות, 27 במספר, שנשאה חיילים של הצבא הבריטי, אותרה על ידי מטוס סיור גרמני. הטייס הזעיק מטוסי קרב, אשר הגיעו לעת ערב. האוניה נפגעה פעמיים ושקעה תוך כ-4 דקות. 140 מחיילי הפלוגה ניספו ורבים נפצעו.
זמן קצר קודם להפלגתם חתמו החיילים הנשואים על גט על תנאי, שהתממש עם טביעתם.
הניצולים הוחזרו לטריפולי ולבנגאזי, ומשם נשלחו לחופשה בארץ ישראל. ביולי 1943 הוקמה הפלוגה מחדש, וזו התארגנה בסרפנד, קיבלה מתגייסים חדשים ושיחררה את אלה שלא התאוששו מן האסון. בסוף יולי 1943 חזרה הפלוגה למצרים. בספטמבר 1943 היא נשלחה לאיטליה ונחתה בראש החוף בסלרנו שמדרום לנאפולי. שם פעלה בפריקת ציוד לרציפים והובלת דלק ותחמושת לחזית. לאחר כחודשיים השתלבה בפעולה בחזית ואנשיה השתתפו במבצעים בחזית איטליה עד סוף המלחמה ואפילו נטלו חלק בליווי המשלחת הצבאית הבריטית לחתימת חוזה הכניעה עם גרמניה הנאצית.
כיוון שהייתה פלוגה של מתנדבים ותיקים, הייתה זו הפלוגה העברית הראשונה שפורקה באוגוסט 1945. וותיקי היחידה שוחרו משירות ואילו המגויסים החדשים הועברו ברובם לפלוגת הובלה 468.
בבית הקברות הצבאי שבהר הרצל בירושלים הוקמה אנדרטה דמוית אוניה לזכר חיילי הפלוגה.

למיטב ידיעתי נפלו כאן המספר הרב ביותר של חללים יהודים בארוע קרבי בודד בעת החדשה.

יש להניח כי חיילים מארץ ישראל מהפלוגות הללו ביקרו במערה סביב שנת 1944 עת שרתו עם פלוגותיהם באזור.

נותר עתה לפצח את התעלומה – מי הם הכותבים?
כאן יש כרגע הצלחה חלקית.

ליד סמל פלוגה 745 מופיע R.E. PAL 204  . הקידומת PAL נכתבה לפני המספר האישי של אותם חיילים ארצישראלים וזה קיצור של המילה   Palestine    האותיות RE מייצגות את ה-  ROYAL ENGINEERS . מיהו החייל מאחרי המספר איני יודע.

חייל אחר שחתם הוא JACOB SPIER – גם עליו לא הצלחתי להשיג פרטים.
 
אך סקרן אותי במיוחד מיהו הפטריוט בעל הנפש הפיוטית שכתב את המשפט הלירי כל כך..
השם הסמוך למשפט לא היה לגמרי ברור.
השם הפרטי בלט מייד: עזי אך את שם המשפחה לא פענחתי מייד. אותו שם מופיע שוב בסמוך.
 (נסו אתם..)

 

בשלב מסויים סברתי שמדובר ב"ריגאי" והתחלתי לחפש עזי או עוזי ריגאי...

"תפנית בחקירה" יצרה עוגת גבינה המכונה "עוגת הגבינה של עוזי ריגאי".
לחובבי האפיה יובא המתכון בהמשך – אך את עיני צדה התגובה הבאה בפורום הבישול מסוף שנת 2008:

שמי אוֹרי אני בנו הצעיר של עוזי ריגאי, איש מדהים אבא נפלא ואיש יצירה כפי שכינינו אותי "ידי זהב" , אבא היה בשלן נפלא , ובעצם בכל תחום בו נגע הוא פשוט יצר ממזון וכלה בבניה שפות ועוד 100 אחוז. אבא נולד באיטליה בעיר פירנצה ועלה בגיל שנה לישראל, שרת בצבא הבריטי והיה שותף למלחלמה במדבר המערבי, המלחמה באיטליה ופרשת לה ספציה המפורסמת. אבא סיים את תפקידו כסא"ל בשיריון ואחד מהקצינים הידועים שהובילו את חיל השיריון לגדולתו. היה מנהל בכיר בדיסקונט כמנהל מחלקת הבינוי תקשורת ומחשוב , וכשפרש בשנת 1991 בגיל 66 היה עסוק ב- 100 אחוז. בעוד שתי קרירות נפלאות ועבד עד גיל 81.5. אבא נפטר בגיל 83+ ממחלת הסרטן לאחר מאבק וכמו תמיד הוא איתן וחזק עד שהמחלה הכריעה אותו. בלכתו השאיר את אמא אילנה , את אודי בנו בכורו גיא ואותי , וכן 3 כלות וארבע נכדים ומורשת אדירה של עשיה סיפרים חוויות חברים והמון אהבה.
בין תחביביו בישול , בנייה נגרות נהיגה אפיה , פיסול שירה , הגינה שהיתה ועודנה יצירה נפלאה , דיבר ושלט בשמונה שפות ועוד ועוד.
תודה לכן,
שלכן , אוֹרי ריגאי בנו הצעיר.

התייחסותו של אורי למלחמה באיטליה ותארוך השנים סגרו את המעגל.

בעולם המקוון של היום הגעתי מהר מאוד לבניו של עוזי שלא ידעו דבר על נושא זה. בהתרגשות תגובתם נסחפתי גם אני.

 כשכתב עוזי "יָפֶה, אבל בעמק עכשיו יותר יפה" היה בן 19 בעיצומה של מלחמה נוראה וניכרים געגועיו לארץ. אני סולח לו על מיקום השרבוט.. ובקרוב אבדוק איך יוצאת העוגה !
 

העוגה של עוזי ריגאי

 בסיס
100 גרם חמאה,
1 חלמון,
1 כוס קמח תופח,
קליפת לימון,
כף סוכר.
לערבב ולשטח דק תחתית ושוליים של תבנית 26.
לאפות ב -160 מעלות עד שכמעט מוכן.

מלית:
750 גרם גבינה 9%
1 כוס סוכר
1שמנת מתוקה
6 ביצים חלמונים וחלבונים מוקצפים
2 כפות קורנפלור
2 כפות קמח
קליפת לימון
שקית סוכר וניל
1/4 כפית טרטר להקצפת החלבונים.
להקציף חלבונים עם חצי כוס סוכר והטרטר (לא מוכרחים לדעתי טרטר) , לערבב את שאר המצרכים ולקפל את החלבונים לגבינה.

לאפות ב 160 מעלות 35 דקות ולא לפתוח את הדלת עד שהעוגה מתקררת לגמרי
 
לקשט כיד הדמיון הטובה.
כמו כן גם גיוונים קלים של גבינה ושוקלד לבן למעלה, או כול תוספת מעודנת של ריבת HERO עדינה מתקבלים נפלא.

אפילוג
במהלך התקופה מאז פרסום הכתבה קיבלתי עשרות תגובות. חלקן מופיעות מטה וחלקן הגיעו אלי ישירות. מרגשות במיוחד תגובות של בני משפחות של חיילי הפלוגות.
למרבה ההפתעה אחת התגובות הגיע מגיסי עמוס שאביו אריה יוגב (וולף) ניצל מטביעת "ארינפורה" בשל היותו על הסיפון העליון. אריה זכה לקיים חיים מלאים אחר כך עד שהלך לעולמו. למרות הקרבה המשפחתית – לא ידעתי על קורותיו אלה.

אחותו של עמוס אורנה הוסיפה כי מיד עם שוך הקרבות באיטליה ועוד לפני שהסתיימה מלחמת העולם השנייה וגם לאחר מכן, אנשי הפלוגה על משאיותיהם פעלו בסתר, במקביל לשירותם הפורמלי בצבא הבריטי, בפעולת ה"בריחה": הסיעו בלילות פליטים יהודיים שברחו דרומה מאירופה בעת המלחמה ומיד אחריה, הובילו אותם אל נמלים קטנים באיטליה ושם עלו פליטים אלה על ספינות במטרה להגיע לארץ ישראל.

קיימתי גם שיחה טלפונית עם עלי ציילר ניצול "ארינפורה" ואני מקווה לפגוש אותו בקרוב.

הצלחנו לאתר את יעקב שפייר – החייל הוסף שחתם שמו במערה. מסתבר שהיו שני חיילים בעלי אותו שם. בתגובה 18 מטה איתר אמנון זוארץ חייל בשם זה שנפטר בשנת 1940 אך מועד זה אינו תואם את מועד הגעת החיילים לאיטליה.
יעקב שפייר האחר נולד בשנת   1912 , עלה ארצה בשנת  1934 וחי בקיבוץ  נען. יעקב התגייס לצבא הבריטי נחת עם כוחות הברית בסלרנו בשנת 1944. לאחר המלחמה חזר לקיבוץ ועבד כל ימיו במפעל עד שהלך לעולמו בשנת 1995 בן 83. פרטים אלה נמסרו בשיחה עם ביתו תמר רז (שפייר) לאחר הפנייה של גדעון ארז.

נראה שהמשך עוד יבוא.

חזרה ל"ועוד"  חזרה לתפריט ראשי