החומה שאיננה - סיפור ירושלמי                            חזרה לאתרים מרכז          

צעדתי ברחובות ירושלים בנסיון למצא את החומה שאיננה.

במשך 19 שנים - בין 1948 ל- 1967 - היתה העיר מחולקת בין ישראל לירדן. אני זוכר את השבתות בהן לקח אותי אבי לגג מנזר נוטר-דם לצפות על העיר העתיקה. את הכותל המערבי לא ניתן לראות משם אך כיפת הסלע בלטה בנוכחותה ומולנו הר הזיתים עטור אלפי קברים על מדרונו - בינהם קברו של סבי. בסמוך למנזר עמדה חומה גבוהה שהוקמה לאחר מלחמת העצמאות.

קטע ממפת ירושלים הוצאת סטימצקי , 1950.

אהבתי להיות בתצפית הגג. לא יכלתי להעלות בדמיוני שיבוא יום וכל סימן ללא יוותר לחומה זו.

מה שהביא אותי לחיפוש מקום החומה הייתה סדרת צילומים שפרסם צלם ירושלמי - דודי סעד - בפייסבוק. את הצילומים שרובם משנות ה-60 של המאה הקודמת, צילם אביו המנוח יצחק סעד.

התמונה הזו הציפה מחדש את זכרונותי:

התמונה שצולמה סביב שנת 1960 בקו התפר סמוך לנוטר-דם. הילדה הקטנה ככל הנראה סבתא היום וגוף הטנדר הנושא בקבוקי גזוז יתכן והוא חלק מהמקרר שבביתי. הבנינים שבחלק הימני של התמונה אינם קיימים יותר ושלא כמו בברלין - מהחומה עצמה לא נותר דבר.

הלכתי ברחוב שלמה המלך, מפה והעתק התמונה בידי מנסה למצא את מיקומה המדויק של החומה.

הפתרון הגיע בזכות האדריכלות הנהדרת של בית החולים סן לואי המהווה חלק מהמתחם הצרפתי. מבנה זה שבהקמתו הוחל בשנת 1879 ספג פגיעות במלחמה אך עומד על תילו.

הנה ההשוואה של אז והיום:

שימו לב למבנה בית החולים בצד שמאל של שתי התמונות.

אדם מבוגר צעד במעלה הרחוב ובראותו אותי אוחז במפה ובתמונות הציע את עזרתו:

"מה אתה מחפש? האוכל לעזור?"

"לא תודה" השבתי לו " כבר מצאתי"

בשיחה שהתפתחה סיפר כי הוא ארמני שנולד בתקופת המנדט הבריטי בעיר העתיקה

"האם אתה זוכר את החומה?" שאלתי אותו

"בוודאי" השיב "עתה נותר לנו להסיר את החומות שבלב".

 חזרה לאתרים מרכז     חזרה לתפריט ראשי