פסיפס הציפורים בירושלים     חזרה לדף ראשי הארמנים   

בשנת 1894 נחפרו יסודות לבית ערבי ברחוב הנביאים כמאה מטר מצפון לשער שכם. במהלך העבודות התגלה פסיפס יפיפה ושרידים של מבנה קדום. חפירה ארכאולוגית העלתה כי מדובר בכתב ארמני. המבנה נרכש על ידי הכנסיה הארמנית. הקומות העליונות משמשות למגורים והחלק בו נמצא הפסיפס אינו פתוח באופן סדיר למבקרים. 

הפסיפס הוא חלק מכנסיה ארמנית שהוקדשה לפוליאוקטוס הקדוש (Polyeuctus) -  ארמני מהעיר מליטיני שבארמניה הקטנה ששרת כקצין בלגיון ה-12 הרומי ובשנת 260 לספירה הוצא להורג בשל אמונתו הנוצרית. קיימת מסורת שהוריו של אותימיוס (שייסד מנזר במדבר יהודה), דרו באותה עיר והתפללו להולדת בן בכנסיה המוקדשת לפוליאוקטוס הקדוש.

פסיפס הציפורים משתרע על פני חדר ששטחו הוא כ-7 על 4 מטרים, והוא השתמר כמעט במלואו וכולל 39 מדליונים ובתוכם דימויי ציפורים. 

כתובת בארמנית בראש הפסיפס מכריזה : "לזכרם ולגאולתם של כל הארמנים, אשר שמותיהם ידועים לאל בלבד". כתובת זו מלמדת כי הפסיפס עיטר כנראה רצפה של קפלת זיכרון למתים, דבר שהיה מקובל בכנסיות ארמניות בתקופה הביזנטית. נראה שהמערה שנתגלתה מתחת לפסיפס שימשה כחלק מהקפלה, ואולי היא קברם של אותם הארמנים "ששמותיהם ידועים לאל בלבד". על פי הכתובת וסגנון הפסיפס, הוא תוארך לסביבות שנת 550, שכן מתקופה זו ואילך ישנן עדויות לנוכחות ארמנית בירושלים. האלפבית הארמני נוצר רק בשנת 404, כך שלא ניתן להקדים את זמנו של הפסיפס לפני המאה החמישית.

סוגי הציפורים זוהו על ידי החוקרים כעופות ארץ ישראל, ובהם יונים, אווזים, חסידות, סנוניות, קוראים, פסיונים ועוד. אמני הפסיפס הארמניים הרבו להשתמש במוטיבים מהטבע, כמו עצים, פרחים, ציפורים ובעלי חיים. מוטיבים אלה הפכו לסימן היכר מובהק של האמנות הארמנית.

 מקור והרחבה על  הפסיפס בערך המצוין שבויקיפדיה שכתבה תמר הירדני

 חזרה לאתרים ארמניים בישראל    חזרה לדף ראשי הארמנים     חזרה לתפריט ראשי