כך הכרתי את האב עמנואל חזרה לדף ראשי הארמנים
היתה זו אחת ההדרכות הראשונות שלי. מזמין ההדרכה קבע איתי יום סיור בירושלים.
"אנא התייצב בשמונה וחצי במלון דן, אסוף אורחת – מנהלת בתחום הבידור. בהצלחה"
לכאורה יום רגיל - הכי קלאסי שיכול להיות. הר הצופים, הר הזיתים, הכותל המערבי, התצפית להר הבית, ויה-דולורוזה וסיום בכנסיית הקבר. מעורב ירושלמי ובו טעמים משלוש הדתות המונותאיסטיות.
בדיוק בזמן חיכתה לי בלובי המלון אשה בשנות הארבעים. מייד כשהתחלנו בנסיעה היא שאלה "האם נבקר ברובע הארמני"?
הופתעתי. הרובע אינו על מסלול הסיור השגרתי שלי ובמיוחד שמדובר בסיור של יום אחד. "לא תכננתי - אבל בהחלט אפשרי"
בהמשך הדרך לירושלים הבנתי כי אביה ממוצא ארמני ולמרות שאינה דתיה, ילדותה ולימודים בבית ספר ארמני בארצות הברית הטביעו בה מורשת ארמנית משמעותית.
בשער יפו פנינו ימינה ותוך דקות היינו בכניסה למתחם הארמני הנזירי שהוא לב ליבו של הרובע.
מתחם זה סגור לביקורים ורק כנסיית סנט ג`יימס פתוחה לביקורים למשך חצי שעה ביממה. האיש בשער לא הסביר פנים...
האורחת שלי הרגישה חוסר נוחות ואותתה כי אין זה חשוב כל כך וכדאי שנמשיך הלאה.
הבטתי ימינה ושמאלה ולא ראיתי מהיכן יבוא עזרי. החלטתי על נסיגה.
התחלנו ללכת לכיוון הרובע היהודי. כנראה שעברי כמג"ד במילואים ציווה עלי לחזור ולנסות שוב.
בכניסה ראיתי צללית של כומר תמיר ומסביר פנים.
במשך השעתיים הבאות סבבנו מוקסמים בעקבות האב עמנואל אטאג`ניאן שהוביל אותנו בכל פינות הרובע ושוחח איתנו על כוס תה על החיים. להתרגשותה של האורחת שלי לא היה גבול.
האב עמנואל ואני בטקס נטיעת מאה עצים לציון מאה שנה לרצח העם הארמני - צפון ירושלים.
חזרה לדף ראשי הארמנים חזרה לתפריט ראשי
