רשפון בת שמונים חזרה לאתרים מרכז
מראש מגדל המים ברשפון בשנותיה הראשונות נראו החיים אחרת: גמל עמוס שקי תבן ברחוב הראשי של הכפר, אופנוע בודד חונה בחזית בית צנוע, שורת עצי קלמנטינה צעירים, שלולית גדולה במקום בו קיים היום בית הספר המשותף כפר-שמריהו רשפון, וברקע מקבצי אוהלים שחורים של בדווים, צריח מסגד עתיק יומין ומימינו תחנת משטרה בריטית שלא מזמן ספגה התקפת לילה של כח "הגנה" במסגרת המאבק להעפלה חופשית של יהודים לארץ ישראל. עוד נחזור לתמונה זו אבל מדוע שלא נתחיל את הסיפור באל פִינִיקִי?
רשף הוא אל כנעני שנחשב כאלוהי הדֶּבֶר. בכתובות פיניקיות הוא מזוהה עם אפולו היווני. משמעות שמו היא אש, ניצוץ, שלהבת.
בספר חבקוק (ג`, 5) מגומד מעמדו אל מול האל הכל יכול: "...... לְפָנָיו, יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף, לְרַגְלָיו." הנה רשף (מימין) ואשתו קטש במצבה מצרית קדומה:
מצבה מצרית קדומה, מוזיאון לובר, פריס. מקור: ויקיפדיה
לפני כ-2,500 שנה (מאה שישית לפני הספירה) בתקופה בה היה בארץ-ישראל שלטון פרסי החל מתפתח ישוב פיניקי על מצוק הכורכר של מישור החוף מצפון ליפו. ישוב זה יתקיים ברציפות כאלפיים שנה והשליטים השונים יקראוהו בשמות שונים: הפינקים על שם האל רשף: ארשוף, היוונים על שם האל אפולו: אפולוניה, הביזנטים שבתקופתם הגיע היישוב לשיא פריחתו: סוזוסה. הערבים יחזרו לשם דומה לזה הכנעני: ארסוף, הצלבנים יוסיפו צליל צרפתי: ארסור. בתקופה הרומית-בינזטית חיה בישוב אוכלוסיה שומרונית ובית הקברות של הישוב היה ברכס הכורכר עליו יושבות היום כפר-שמריהו ורשפון. מערות אלה קיימות ליד בית וייל בכפר שמריהו וברשפון.
רוב השרידים אותם אנו רואים היום באתר המכונה בדרך כלל "אפולוניה" הם צלבניים מלפני כשבע מאות וחמישים שנה. אז נבנה במקום מבצר של המסדר ההוספיטלרי.
מתוך שלט בגן הלאומי אפולוניה. הצייר: יורה סמרטנקו
בשנת 1191 לספירה התחולל כאן - ממש בין בתי המושב של היום ובסביבתו - קרב אדיר בין צבאו של ריצ`רד הראשון (לב הארי) לצבא מוסלמי בהנהגת צלאח א-דין.
הסטוריון בן התקופה שהתלווה למסע הצלב השלישי מתאר את יער ארסוף בו מסתתרים חייליו של צלאח א-דין. היה זה יער אלוני תבור שבמחצית הראשונה של המאה ה-19 עלה עליו כורת מצרי. (כיבוש אברהים פאשה 1831-1840). המבצר הצלבני נהרס בשנת 1265 בהתקפה מוסלמית ממלוכית בפיקוד הסולטן ביברס ולא שוקם. ישנו תעוד הסטורי על תפילת הסולטן בסידנא-עלי לאחר נצחונו ! התמוטטות המצוק עם השנים גרמה לחומות המבצר המרשימות לקרוס לחוף והן קבורות היום תחת קיר מגן שהוקם בסוף המאה הקודמת כדי למנוע החרפת המצב.
מאז ההרס הממלוכי לא נושב המקום כל אזור החוף הארץ-ישראלי איבד בחשיבותו לטובת שדרת ההר המרכזית. עם השנים קם מדרום לחורבות אפולוניה כפר ערבי בשם אל-חראם שהיה קיים עד מלחמת העצמאות. הכפר התפתח סביב קבר של עלי בן עלים ונקרא "אדוננו עלי" ובערבית : סִידנָא עלי (סידנִי זה באוסטרליה לא כאן...). עלי שהיה לוחם נערץ ונחשב צדיק גדול, נקבר בארסוף בשנת 1081 לספירה. יש המאמינים כי הקבר הוא של עלי הכהן. המבנה שהיה מוזנח ונטוש שוקם סביב שנת 1990 והפך מקום מפגש לערביי ישראל.
בשנת 1799 עבר באזור מסע נפוליאון ובמפות שהפיק פייר ז`קוטין מתואר הכפר והשדות שממזרח לו. בשנת 1839 עברו במקום משה ויהודית מונטיפיורי ויהודית מתארת ביומנה את המקום: "הגענו בתשע אל קבר עלי בן עולים... האזור כולו שמם, מכוסה חולות בכל הדרך. לא מצאנו לנו מחסה זולת בית -תפילה מוסלמי אחד, שגם בו רבו הייתושים עד מאד. בכל זאת שמחנו, כי הישגנו לנו מקום להינפש ולסעוד ליבנו בפת שחרית. האבטיחים היו לנו כמעדני מלכים".
בשנת 1918 בשלהי מלחמת העולם הראשונה, הגיעו לאזור כוחות בריטיים ובמשך כחצי שנה היה האזור קו ביצורים שלו אל מול הצבא העות`מני. במפה בריטית מאותה שנה נראה הכפר אל-חראם וממזרח לו (ממש בתחומי מושב רשפון של היום) עובר קו החזית (חום מקווקו במפה).
ההתיישבות היהודית בשרון התחום בין הירקון לנחל תנינים החלה בשנת 1891 עם הקמת חדרה. כפר סבא היהודית הוקמה בשנת 1903 ובשנות העשרים של המאה הקודמת הוקמו רעננה, הרצליה ונתניה. בשנות השלושים החלה תנופת התיישבות ונודעה תכנית "התיישבות האלף" שמטרתה העלאת מעל אלף משפחות על הקרקע באזורי גידול ההדרים. רשפון היתה לבן הזקונים של מהלך זה. שלושים משפחות התארגנו כבר משנת 1931 בהרצליה ו-420 דונם קרקע אותרו מתוך שטחים שרכש יהושע חנקין מהכפר אל-חראם.
לישוב הוצע השם "רשפונה" אבל חלק מהחברים לא היו שבעי רצון ויש שחששו שהדמיון הצלילי ל"ראש פינה" יגרום לבלבול. ועדת השמות קבעה לבסוף את שם הישוב "רשפון" וידיעה הופיעה בעיתון דבר כבר ב-24 ביולי 1934:
בחורף 1936 עלו המשפחות על הקרקע כשלכל משפחה הוקצו 2.5 דונם לבנין ומשק עזר ו-10 דונם לאדמה חקלאית.
התמונה מטה היא ככל הנראה הותיקה ביותר של רשפון: חברי האגודה מסיירים במקום בו יוקם המושב (שנת צילום משוערת 1935).
עם כובע רחב שוליים במרכז התמונה - אשר כהנר
המפה מטה ככל הידוע לנו היא הראשונה בה מופיע מושב רשפון והיא הופקה בשנת 1937 על ידי הבריטים כשהמושב היה בן שנה. במפה זו נראים הישובים היהודיים שפיים (1932 בהרצליה ג` ו-1936 במקום הנוכחי), הרצליה (1925), רעננה (1922), גבעת ח"ן (1933) ורמות השבים (1933) והכפרים הערבים תאבסור, אל-חרם ואל-ג`ליל (אזור סינמה סיטי של היום).
באדיבות אביגדור כהנר
כשנה אחרי קמת רשפון עלה על הקרקע כפר-שמריהו וביטוי לכך ניתן במפה בריטית שבסיסה הושלם בשנת 1938 אך עדכון פרטים חלקי סומן עליה בשנת 1942 בצבע סגול. כך ניתן ללמוד מה השתנה במשך אותן ארבע שנים: כפר שמריהו קמה, ברשפון נוסף מגדל מים ועל מצוק הים נבנתה תחנת משטרה בריטית.
שימו לב לסימון WT שנוסף במפה:
והנה ה WT בבנייה ...
במפת קרן קיימת לישראל משנת תש"א (1940/1) מופיעים בצבע ירוק שטחים בבעלות קק"ל ובירוק מקווקו שטחים אחרים בבעלות יהודית.
באדיבות ד"ר אריה מצקר
ממערב לרשפון תוכנן כפר חקלאי נוסף בשם ארסוף. האדמות הוצעו לפועלים ברעננה ובכפר הדר. מתוך מצוקה כספית ובשל חוסר השתייכות לתנועת התיישבות הועברו האדמות לקק"ל. הבטחות לסיוע לא מומשו ורבים עזבו. בנעלי הפורשים נכנסו 15 משפחות מגרמניה. לימים הצטרפו התושבים למושב רשפון. היום נקרא המקום ארסוף קדם והוא נמצא ממערב לכביש החוף.
כמובן שבאותם ימים שלא היה באזור רשפון אף כביש סלול וההגעה לישוב הייתה בדרכי עפר. אבל המשאית מהרצליה הגיעה גם הגיעה. כמה נוסעים אתם סופרים עליה?
הנה הגדלנו את השלט המכריז על הקו "הרצליה כפר רשפון"
מייד עם הקמת המושב פרץ המרד הערבי המכונה גם "מאורעות היישוב". במשך השנים 1936 עד 1939 התנהלה מערכה ערבית כנגד הבריטים מתוך טענה כי האחרונים תומכים בתנועה הציונית על חשבון אינטרסיים ערבים. שוטרים ומתקנים בריטיים היו נתונים למתקפות טרור וגם יעדים יהודיים סבלו מהתקפות ישירות. במהלך שלוש שנים אלה נהרגו בכל רחבי הארץ כ-400 יהודים, כ- 200 בריטים וכ-5,000 ערבים. בתמונה נראה בית בטחון ממוגן.
הבריטים יזמו הקמת משטרת היישובים וחברי רשפון התגייסו למאמץ להגנת ישובם. בתמונה מפקדים בריטים ושוטרי משטרת הישובים ברשפון:
למתנדבים למשטרת היישובים ניתן הכינוי "נוטרים" או "גאפירים". המונח גאפיר (Ghaffir) מקורו במילה הערבית ר`פיר שפירושה שומר. בחודש מאי 1936 גויסו עשרות הנוטרים הראשונים ונשלחו להגנת היישובים בארץ כשהם מצוידים בנשק מיושן וחובשים כובע אופייני לימי השלטון העות`מאני שנקרא "קולפאק". שהוחלף בהמשך לכובע אוסטרלי רחב שוליים. במהלך המאורעות גדל מספרם והגיע לשיא של 22,000 איש (1939). בדרגה ירד מאז המספר עד לכ- 1,800 בסוף ימי המנדט הבריטי.
משמאל אייזיקוב איש הבטחון של רשפון. הבנות: השניה מימין יהודית קהת, הילדה במרכז: ביתו של אייזיקוב
נשות המושב בסצנת צילום של אותה תקופה לחוף הים:
החקלאות של אותם ימים התבססה על גידולי תפוחי אדמה וירקות. בתמונה משמאל לימין: נעמי גץ (מזרחי), אורי גץ, אלי גץ, מאיה קינן (פופר), ברוריה תמרי.
ומי הילד הזה?
התמונה הבאה היא משנות המושב הראשונות במבט מדרום לצפון (רחוב הפרחים של היום) מגדל המים ובראשו עמדת בטחון נראה מימין. הבית הראשון משמאל של משפחת אבולעפיה נבנה כעמדת שמירה והיה בהמשך הבית הראשון ברשפון בעל שתי קומות.
הנה ילדי המושב בתמונה משנת 1938 לערך:
הגדלנו קטעים בתמונה על מנת לזהות את: 1- המורה אהובה צדק אברבוך, 2- מתי ניצן, 3- עמי אייזיקוב :
1- מאיר הר-ציון, 2- שמעון כהנר (קצ`ה) 3- גלילה ניצן ולצידה אביבה ברונשטיין:
בתוך תחומי המושב גרה משפחה ערבית (משפחת עָבֵּד) והיחסים עם המתיישבים היהודיים היו תקינים.
בית עבד ניטש על ידי המשפחה במלחמת העצמאות והמשפחה חיה בקלנסווה. הבית שימש בתקופה מסויימת בית ספר לילדי המושב ונהרס בשנת 1995 עם ביצוע ההרחבה.
לאחר מלחמת העולם השנייה התגבר המאבק של הישוב העברי בבריטים למען עליה חופשית וכנגד מדיניות "הספר הלבן". אם נחזור לתמונה מראש מגדל המים - נראה בפינה הימנית עליונה את תחנת המשטרה הבריטית מצפון לסידנא עלי בה הוצב מכ"ם לאיתור אניות מעפילים (כיום בתחומי המעון לנערים "מצפה ים").
ביום חמישי 22 בנובמבר 1945 נחתה האניה "ברל כצנלסון" בחופי שפיים. כמעט כל 211 המעפילים התפזרו בשפיים וברשפון ותושביהם קלטו באהבה את ניצולי השואה שעברו מסלול יסורים עד הגיעם אל חופי הארץ. לאחר פיזור מוצלח של המעפילים ביישובים עצרו הבריטים את הספינה, 11 מהמעפילים ואת אנשי הפלי"ם שעסקו במבצע. בתגובה הותקפו במוצאי שבת 24 בנובמבר 1945 שתי תחנות מכ"ם בריטיות: זו בסידנא עלי ממנה יצאו הבריטים לסיכול הפעולה וזו ובגבעת אולגה. הבריטים הנזעמים צרו על שפיים ורשפון ובמהלך הארוע נהרג ברשפון אליהו חינסקי מפתח-תקוה ונפצע חבר המושב גרשון גץ. שלט הנצחה לזכרו נמצא על הגבעה ממזרח לשפיים. (הארוע התגלגל גם לגבעת-חיים שם נורו ונהרגו 8 אזרחים עבריים לא חמושים נוספים - ארוע שזה לכינוי "המצור על גבעת חיים").
המתח בין היהודים לערבים בכל הארץ גבר בשנות הארבעים ובמיוחד לקראת העזיבה הצפויה של הבריטים. יום לאחר החלטת החלוקה של כ"ט בנובמבר 1947 פרצה מלחמת העצמאות. בתחילת פברואר 1948 נטשו כשש מאות תושבי אל-חרם את כפרם לבלי שוב. רבים מבני רשפון התגייסו לחטיבת "אלכסנדרוני". במהלך שנת 1948 חדרו מחבלים לרשפון ורצחו שני תושבים. ביום 5.11.1948 יום שישי ב- 11 בלילה פרצו המרצחים לביתו של אליעזר וייס שהיה אותה עת מנהל הצרכניה . זהו הבית המשמש היום כמזכירות המושב. אליעזר נרצח. אשתו אטקה וייס נחטפה. שני ילדי הזוג נותרו בטיפול חברי המושב עד שאטקה הוחזרה משבי בירדן כעבור כמה חודשים.חודש וחצי אחר כך – חזר התסריט על עצמו כמעט במלואו.. יום שבת 25.12.1948 אלימלך זלצהנדלר – יליד ברלין, שהגיע למושב לאחר תלאות מלחמת העולם השניה נרצח אף הוא בביתו. מה שמדהים כשגם במקרה זה נחטפה אשתו – אך חוטפיה לא התמידו בהחזקתה ונטשוה בדרך.
בשנת 1949 הגיעה קבוצת עולים מיגוסלביה והתיישבה ברחוב התחתון. תחילה דרו במבנים ארעיים ולאחר שנה בנתה הסוכנות עבורם צריפי מגורים שהובאו משבדיה ושימשו למגורים עד שנות השישים.
בשנת 1951 נדרש מושב רשפון לקלוט לעבודה 20 משפחות של עולים מרומניה. הם שוכנו בצריפונים במעברה קטנה שהוקמה במושב והועסקו כשכירי יום במשקי החברים ובמפעלי האגודה. המעברה התקיימה מספר שנים עד שתושביה נקלטו קליטה של קבע במקומות שונים בארץ.
שנות החמישים היו שנות פריחה כלכלית ברשפון עם קליטת העולים לאחר הקמת המדינה התעורר ביקוש לתוצרת חקלאית. למושב נוספו כאלפיים דונם אדמה חלקם בעיבוד זמני וחלקם כחלק מהמשבצת הקרקעית הקבועה. הייצור עלה בכל הענפים רפת לול ובעיקר הורחבו שטחי הירקות. חברי רשפון גילו שיש להם יתרון מיקרו אקלימי בגידול עגבניות באביב ופלפל בקיץ וניצלוהו. באמצע שנות החמישים נכנסו למעגל הייצור הבנים הבוגרים שסיימו שרותם הצבאי וסללו הדרך לבנים הצעירים יותר.
הים היה ונשאר חלק מהווי החיים של המושב והירידה לרחצה בו, במיוחד בסופי שבוע, הפכה לשגרה. בחודשי הקיץ הונהגה קייטנה לילדי המושב. בשנת 1956 עלתה ספינת הדיג "סער" על שרטון בחוף זה והפכה חלק מהתפאורה הקבועה.
גן הילדים מאמצע שנות החמישים שמוקם באותו מקום ממש בו ממוקם היום גן הילדים. ברקע משמאל "שכונת היגוסלבים".
בשנת 1960 נחנך דאר ברשפון ואפילו מעטפת יום ראשון יצאה לציון הארוע:
בשנות השישים היו ברוב המשקים ברשפון בנים ממשיכים שעסקו בחקלאות. הבנים השתלבו לא רק בעבודה במשקי ההורים אלא גם בניהול האגודה ומוסדותיה. בתקופה זו נסלל כביש החוף (2) ליד המושב והגישה אליו הפכה נוחה יותר. בשנות השמונים עד תחילת שנות התשעים עבר המושב כמו מושבי העובדים וההתיישבות העובדת כולה משבר כלכלי. בסיומו, כבכל הארץ, קטנו מאוד מספר המשפחות העוסקות בחקלאות.
משמאל לימין שושנה רובינשטיין, נפתלי רובינשטיין (אחראי המים ברשפון), שמעון רשף, נחשון רשף.
בשנת 1997 הורחב המושב במאה יחידות מגורים. תהליך הבנייה וקליטת המשפחות הצעירות, חלקן מבני המושב וחלקם מבחוץ, נמשך אל תוך המאה ה-21. בשנתו השמונים גרים במושב כ-1300 איש (כ-300 משפחות).
הנה מקבץ תמונות עדכניות שצילמה איה ניצן:
מחלף חדש (כביש 531 וכביש 20) הולך ונבנה ממזרח למושב
התמונה מראש מגדל המים צולמה בשחור לבן ...
אך טכנולוגית חדשה מאפשרת צביעת התמונה כך שנוכל לדמיין כיצד נראה המושב אז בעיני מייסדיו.
חג גבורות שמח!
באדיבות ניר אבניאון
וסיום בנימה אישית... כשואלים מאין אני אני עונה: "מירושלים". בגיל 12 עזבתי את העיר אבל היא לא עזבה אותי. אחרי כעשור ברמת-גן ולאחר שהכרתי בצבא מושבניקית שכבשה את ליבי התמקמתי ברשפון וכאן אני במחצית השניה של שנות גבורותיה. בעת לימודי באוניברסיטה חיפשתי תעסוקה להשלמת הכנסה. חותני הציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה וכך מצאתי עצמי במחצית השבוע מנתח מודלים אקונומטריים ובוחן מפות גאולוגיות (לימודי כלכלה וגאוגרפיה) ובמחצית השניה פותח שיברים באבוקדו, בודק מתזים באשכוליות ואפילו חורש תלמים. הרֶכֶב הראשון של המשפחה היה אופנוע ג`אווה ודרכו למדנו להכיר את המיקרו אקלים במושב עת אויר קר הכה לעת ערב בפנים בעת הירידה מרכס הכורכר לרחובות המזרחיים. על החתום: ירושלמי-רשפונאי, יואב אבניאון
בכתיבת פוסט זה נעזרתי במאמרו הנהדר של גדעון כהן "רשפון בן הזקונים של התיישבות האלף בן שבעים". התמונות הישנות מתוך מאגר תמונות שהצטבר במזכירות המושב ותמונות שקיבלתי מאביגדור כהנר.
לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)
חזרה לאתרים מרכז חזרה לתפריט ראשי
