בריכות החורף בשרון - יער, פולג ועוד    חזרה לאתרים מרכז    חזרה לתפריט ראשי

עבורי, כילד שגדל בירושלים, המונח "בריכות בשרון" התקשר עם הנסיעה המרגשת לבריכת מלון אכדיה בהרצליה ולבריכת מלון מיראמר במכמורת ... כירושלמי טוב הסולד ממים - בבריכת אכדיה ציפיתי לרגע הנכסף של שעת צהרים בו נעמוד בתור לדוכן ה"הוט דוג". במיראמר שמימיה היו מי ים מלוחים - הרבתי במשחקי כדור. כתבה זו לא תעסוק בנוסטלגיה אישית אלא בבריכות אחרות בשרון שהולכות ומתמעטות עם ההתרחבות האורבנית - בריכות החורף והביצות שאפיינו את האזור.

מישור החוף הארץ-ישראלי, ובמיוחד אזור השרון, מאופיין ברכסי כורכר המקבילים לקו החוף וביניהם עמקים צרים המכונים "אֵבוסים". הנחלים שאגן הניקוז שלהם משתרע משדירת ההר המרכזית, מתקשים לפרוץ את רכסי הכורכר וכתוצאה מכך נוצרו בריכות וביצות הכלואות בין הרכסים. בעיתות החורף מתפשטים מקווי מים אלה ובימי הקיץ מצטמצמים וחלקם אף מתייבשים.  הנה תרשים המציג את המבנה הסכמטי של השרון המשתרע בין נחל תנינים לירקון ובין הדום השומרון לים:

ראו מטה לדוגמה את נהר אל-אסכנדרונה (אלכסנדר), במפה בריטית מסוף המאה ה-19 שאמנם פרץ את רכסי הכורכר, אבל מצפון ומדרום לו שטחי ביצה נרחבים וכמה בריכות קטנות.

 מתוך מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF משנת 1880

דוגמה נוספת היא "הבַּצַה" (הבִּיצה) המוכרת לכל תושב הרצליה. במפה מטה נראים הכפרים אל-חרם (סידנא עלי) ואג`ליל (אזור גלילות של ימנו). ביניהם משתרע רכס הכורכר השני וממזרח לו ביצה שכונת בּרכּת קתוריה (Bahret Katurieh‏) - שם שמקורו צלבני ואולי קדום יותר. שימו לב לכיתוב "אל-מסרף" - בערבית "המשפך" המרמז על המנהרה עליה יסופר עוד מעט.

מתוך מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF משנת 1880

על מנת להתמודד עם בעיות הניקוז שיצרה ביצה זו ניסוי פרנסי האזור בימים קדומים לפתור את הבעיה על ידי חציבת מנהרה (כנראה בתקופה הביזנטית). אורכה כ-200 מטר והיא עוברת מתחת להרצליה ג` של ימנו. הנה מיקום פתח ומוצא המנהרה על בסיס מודל של היישוב בשנותיו המוקדמות המוצב במוזיאון בית הראשונים בהרצליה:

פתח המנהרה היא הנקודה הכהה הזעירה מתחת לכיתוב "פתח"

כך נראה מוצא המנהרה בצילום משנות העשרים של המאה הקודמת:

מקור: ויקיפדיה

באותם ימים נוקתה המנהרה על ידי ראשוני הרצליה בתשלום הממשל הבריטי. השכר היה גבוה יחסית ורבים ששו לעבוד שם למרות הסכנה ללקות בקדחת. "עבודה בטונל" - קראו לכך החלוצים. "רחוב המנהרה" בהרצליה משמר את קיומה ומעניין כמה מתושבי האזור יודעים על כך...  

בטיול לשרון בשנות הארבעים של המאה הקודמת המנהרה היא אחת האטרקציות:

למרבה הצער המנהרה כיום סגורה, אינה בטיחותית ומאוכלסת בעטלפים. באזור הבַּצה הוקם פארק הרצליה ובו, בין היתר, בריכת חורף משוקמת.

למרות מאמצי הניקוז כאן ובמקומות אחרים עדיין התקיימו בשרון ביצות ובריכות החורף רבות: גדור, דורה (בצת הינדי), זבדה, זעירה, חנון, יער (בּרכּת עטא), עבדאללה, רמאדן, שלולית געש, שער פולג ועוד. בכתבה זו נסקור שני אתרים בפירוט: בּרכּת עטא (יער) ליד חדרה ואגמון פולג ליד מושב אודים:

בריכת יער (בּירכּת עָטָא) 

הנוסע מחדרה דרומה (בכביש הישן מספר 4 לכוון צומת הרוא"ה ממש מדרום לתחנת הדלק פז) יבחין ממערב לכביש בשוליה של בריכה טבעית גדולה. בשנים הגשומות 2019-2020 הגיעה הבריכה לממדים שלא נראו שנים ארוכות ויש שניצלו את המצב ביצירתיות:

מדובר בבריכת החורף הגדולה ביותר ששרדה בארץ! - בּירכּת עטא ובשמה העברי בריכת יער, על שם יער חדרה שממערב.

מתוך מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF משנת 1880

הברכה לכודה בין רכס הכורכר השני לשלישי. הקרקע באזור היא "קרקע כבדה" המורכבת מטין שמונע את ספיגת המים

בחורפים שופעים יכול להגיע שטחה לכ-250 דונם שהם כשליש משטחה המקורי טרם יובשה חלקית. מבט אווירי מרהיב על החלק הצפון מערבי שלה מספק לנו הצלם גיא שמואלי:

הבריכה מצטיינת בצמחי מים נדירים: כף הצפרדע, בוציץ סוככני, דמסון כוכבי, נוריות מים ועוד

 

נוריות מים בברכת יער (צולם בחודש  אפריל 2019)

בבריכה גם שפע בעלי חיים וחסרי חוליות (סרטנים, חלזונות ושפיריות) ובעלי חוליות (צב הביצה, נחש מים, צפרדעים, חפריות ועוד). מידי שנה מגיעים לכאן להקות ברווזים (שרשיר, קרקיר, ברכיה , מרית נטע) וכן אגמיות, סופיות אנפות, ביצניות, תמירונים, טבלנים, מגלנים וקורמורנים.

בשנת 1891 הוקמה חדרה. שנה קודם השלים יהושע חנקין את הרכישה הגדולה ביותר שלו עד אותו זמן - 30,000 דונם ומכרן לאגודות מתיישבים תוך התחייבות לייבש את הביצות הכלולות בשטח. בהסכם דובר על 33 דונם ביצה אך מספר זה היה מנותק מהמציאות: ברדיוס של כחמישה ק"מ סביב הח`אן בו דרו הראשונים היו שמונה ביצות בשטח כולל של כ- 4500 דונם. חנקין לא עמד במשימה שלקח על עצמו והמתיישבים פנו לברון רוטשילד שניאות לממן הפרוייקט. ביצת רושראשֶה היתה הראשונה (שנת 1895, כ-1500 דונם באזור מפעלי גרנות של היום). מאה פועלים מצרים נספו במהלך הייבוש ממחלקת הקדחת. בּרכּת טאס הלא היא יער חדרה העצום של היום יובשה בעיקר על ידי פועלים יהודים בשנים 1897-1905 שקיבלו על פי הסיפורים בקבוק קוניאק ליום בשל הצטננותם עת נטעו את העצים תוך שהם מבוססים במים. יבוש הביצה לא נבע משתילת האקליפטוסים אלא בשל תעלות ניקוז. בּרכּת עטא היא האחרונה שיובשה וזאת על ידי הבריטים בשלהי מלחמת העולם השנייה מחשש שמא יציפו מי הנחל את הכביש האורך היחיד לאותם ימים באזור (כביש 4). הייבוש היה חלקי וברכת יער היא למעשה שריד אחרון לביצות חדרה.

מידע היסטורי על ההתיישבות הערבית באזור מוסיף ידידי רועי מרום:  בשלהי המאה ה-19 שימשו הבריכה והאחו הגובל בה כשטח המרעה החשוב ביותר לערביי אל-נפיעאת ("אנפיעאת" בכתבי הותיקים) ולשכניהם מוואדי אל-חוארת` (עמק חפר). זאת, עד למכירתה של אדמות חדרה בידי האפנדי סלים אל-ח`ורי מחיפה ל"חובבי ציון" בתיווך יהושע חנקין. לאחר ייבוש הביצות התלוננו ערביי אל-נפיעאת לשלטונות העות`מאניים בבירות, שהקנו להם זכות לשליש מאדמת הבריכה המיובשת. 

בשולי הבריכה הותקן בתחילת המאה העשרים מנוע חזק לשאיבת מי הבריכה לטובת השקיית פרדסים סמוכים שניטעו סביב שנת 1908 על ידי "אגודת נטעים" ואיכרי חדרה. הנה מבני המשאבה בצילום אויר באדיבות גיא שמואלי: 

 אגמון פולג

פרויקט דומה לזה של מנהרת הרצליה ואף קדום יותר נעשה בואדי פאליק (נחל פולג) - כאן נפרץ רכס הכורכר על מנת לאפשר זרימה טובה יותר אל הים ועצם השם "פאליק" - חוצה, מפלג את הרכס - מקבל משמעות. פירצה זו המכונה "שער פולג" נראית בבירור היום בשמורת שער פולג ממזרח למכון וינגייט וליד יקום והנה למעשה חפיר כנעני של מצודת תל פולג שהורחב והועמק בתקופה הרומית-ביזנטית ולאחר מכן שוב בתקופת המנדט הבריטי.

במפה מטה נראה שפך הנחל הקרוב לים בתוואי זרימה ברור אבל ממזרח לרכס הכורכר והפרצה אובד הנחל באזור ביצתי נרחב: בּרכּת רמאצ`ן ובצת איבן-עלק

מתוך מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF משנת 1880

כך נראה אותו אזור ממש בחורף 2020 עת הוצפו שטחים חקלאיים של מושב אודים הסמוך

באפריל 2019 נחנך אגמון פולג ובו יכולים המבקרים לטייל בשביל מעגלי סביב בריכה ליהנות מנקודות תצפית ומשילוט איכותי. לא מדובר בשמורת הטבע "שער פולג" הוותיקה אלא באתר חדש שאמנם סמוך אך נמצא מצפון לערוץ הנחל.

הבריכה אותה מקיף השביל החדש התפתחה באופן שונה והיא נובעת מהתערבות אנושית. נסביר את העניין:

הנה האזור במפה בריטית מנדטורית. בּרכּת רמאצ`ן ומצפון מזרח לה שני יישובים עבריים חדשים: תל יצחק ובית יהושע

במבט ממוקד יותר נראית גבעה המבצבצת מתוך הביצה ועליה הכיתוב חרבת אל-ג`זירה (חורבת האי)

גבעה זו הפכה למחצבת אבן כורכר בשנות ה-50 של המאה ה-20. לימים מילאו מי התהום את שקע המחצבה ויצרו את הבריכה. הנה ההסבר גרפי של "לפני" ו"אחרי" מתוך שילוט באתר:

אחרי יצירת המחצבה והתמלאותה במי תהום הפך המקום שהיה פעם בשיא הרכס - לבריכה נמוכה:

בהליכה במסלול שאורכו כמה מאות מטרים נגיע סמוך לאפיק של נחל פולג.

הנה מבט אל המחצבה המוצפת מנקודת התצפית הגבוהה ביותר במסלול - מבט דרומה

שטחים מוצפים באזור

מבט מנקדות תצפית נוספת. באופק מכון וינגייט

במסלול תפגשו סככות מסתור לצפייה בבעלי כנף ושפע שילוט העוסק בחי, בצומח ובגיאוגרפיה של האזור

בהחלט מגיעה תודה והערכה לשושביני האתר: המועצה האזורית חוף-השרון, רשות ניקוז נחלים שרון ורשות מקרקעי ישראל. הערכה מיוחדת לעורכי התוכן של השילוט (אשמח לדעת מי ניצח על נושא זה).

במשך מאה השנים האחרונות שינה השרון את פניו - מאלפים בודדים של תושבים עלתה אוכלוסייתו למספר מיליוני איש. קדחת ומלריה נעלמו, השטחים האורבניים החליפו שדות ומרחבים. את שרידי מקווי המים של השרון יש לשמור מכל משמר.

איך מגיעים: בוויז: בריכת יער או אגמון פולג

מקורות
ביצות חדרה, א. בן אברהם, מסלולי סיור בחדרה וסביבתה, חיליק מדור חיים בתוך חדרה וסביבתה, אריאל 95-96, 1993
השרון וכל נתיבותיו, רינה אידן עירית עמית-כהן בעריכת ניר מן הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2013

תודה לידידי רועי מרום, שרונה לימן ובילי אליעז שתרמו הארות חשובות.

לאלה שאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

לרשותכם מטה מערכת תגובות!

חזרה לאתרים מרכז           חזרה לתפריט ראשי