איך עושים מלחמה עם מפות טופוגרפיות מצריות   ד"ר דב תמרי          מפות מספרות   תפריט ראשי

מכתב זה נשלח לאור כתבה באתר זה מספטמבר 2020 על מפות חצי האי סיני באוסף שאול ארלוזרוב (קישור מטה)

יואב שלום,

בחודש אוקטובר 1956, ב-15 בו מלאו לי 20 שנים. הייתי מפקד מחלקת סיירים בפלוגת הסיור שזה עתה הוקמה  בחטיבה המוצנחת 202, לימים חט` 35. מאחורי היו שנתיים שרות חובה, השתתפתי בעשר פעולות תגמול, קורס מ"כים, קורס קצינים והעיקר – הכשרה כסייר ונווט בפלוגה של מאיר הר-ציון. הייתי סייר טוב, מעל הממוצע, והרי באותן שנים סיירות וניווט לא היו נחלת הכלל בצה"ל. מפקדי פלוגות וגדודים בדרך לפעולה, מבצע, משימה כל שהיא, הסתייעו בסיירים ממחלקת הסיור הגדודית, אחרת היו מאבדים את דרכם. אצל הר-ציון למדנו לנווט בלילה כבודדים, ללא אדם אחר להתייעץ עימו. אני לבד עם ההכנה שהכנתי את עצמי לקראת התרגול בלילה ללא כוכב, רק הבנת השטח המדברי השטוח, הגלי או ההררי דרך הרגליים.

פלוגת הסיור הצעירה חנתה במחנה סטף ליד ירושלים, שהיה ימ"ח של החטיבה הירושלמית מס` 16. הפלוגה הייתה קטנה מראש, ואיבדנו עוד 4 הרוגים וכמה פצועים ב"מבצע שומרון" בקלקיליה, כך שלא עלינו על 40 לוחמים. לפתע התקבלה הוראה להגיע לתל נוף על כל ציודנו. משם במשאיות לשטח כינוס דרומית לעין חוסוב, כיום חצבה. קיבלנו ארבעה זחל"מים, הסבא של הנגמ"ש, ארבעה נהגי מילואים ועל כל זחל"מ מקלע MG34 שבקושי הכרנו, מקלע גרמני מעולה שהגיע לצה"ל מצ`כיה במלחמת העצמאות.
ב-29 לאוקטובר בבוקר, כינס אותנו המ"פ, שזה עתה חזר מפציעה מטרידה מבית החולים, ותדרך כי אחה"צ ננוע דרך ואדי פארן עמוק לסיני עד מעבר המתלה, מקום שלא שמעתי עליו מימי.

מקור: אתר הצנחנים

הוטל עלינו להוביל את כל החטיבה, שני גדודים סדירים וגדוד מילואים, גדוד תותחנים ופלוגת טנקים קלים, כל הדרך, ועלי הוא הטיל לנווט ולהוביל בזחל"מ הראשון. סמל מודיעין הביא צרור גדול של מפות ופוטוסטאטים וקיבלתי את חלקי. פתחתי את המפות וחשכו עיני.

כאן עלי לתאר את המפות שעליהן התאמנו מראשית השרות הצבאי. היו רק שני סוגים: מפת ישראל בקנ"מ  100,000 ומפה בקנ"מ 20,000. כולן היו מפות מזמן היות האנגלים בארץ, כמו שהיה נהוג לומר בערבית; "מן זמן אל אינגליזי". כינוי המקומות היה מודפס באנגלית שרובם היו עיוות של שם המקום בערבית או בעברית. מאחר וכבר עלו על הקרקע ישובים שאחרי מלחמת העצמאות, הם סומנו בעיגול סגול קטן עם שם המקום.

הגדולה של המיפוי הבריטי לפלשתינה/א"י היו קווי הגובה בלוויית המספר המסמן גובה מעל פני הים. לימוד השימוש במפה והניווט הסתמך יותר מכל על התבליט ולא על התכסית, זאת, משום שבלילה אין ערך רב לתכסית – רק לתבליט.

הסתכלתי במפות המצריות בצבע שחור, כמה מפות עוקבות זו לזו לעומק סיני, ואין קווי גובה! רק קווקווים קטנים ונקודות גובה. אחרי דקות אחדות הבנתי שככל שהקווקווים צפופים יותר השטח תלול יותר. אין קווקווים – שטח מישורי.

 

פתחתי את הפוטוסטאטים, גיליונות ארוכים של תצלומי אוויר מושטחים שלא ניתן להבין מהם את התבליט, עם קואורדינטות שהרווחים בין קו לקו אינם קבועים...
איך אני מנווט עם אלה בלילה? עד המוצב המצרי בכונתילה לא היו בעיות. עוד באור יום נענו בתוך וואדי ג`ראפי, כיום נחל פארן, ועד הגבול וקצת אחריו הייתה בידי מפה טופוגרפית ישראלית. לכונתילה הגענו בשעה 16:00 בערך, הטנקים ירו, לפני זה המצרים ברחו וגדוד הנח"ל המוצנח כבש את המקום. היה לי זמן לחשוב; עלי לשמור על הדרך המובילה ל-א-תאמד. הבנתי שאין זו כביש אלא דרך חצץ כבושה. לפי המפה יש דרכים שיוצאות ובאות אליה. לא להתפתות, לשמור על הדרך היותר מהודקת שבה מן הסתם נעו הכוחות המצריים מזה שנים. השתמשתי במד הק"מ של הזחל"מ והייתה לי הרגשה שאני יודע היכן אנו נמצאים, בערך. לקראת חצות ראינו במעומעם את הבתים של הכפר א-תאמד. נאמר מראש לא לבדוק, רק להסתער באש, יהיה שם מי שיהיה. המקום היה נטוש. במהלך השנים למדתי שכוחות משמר הגבול המצרי דיווחו לאחור למפקדות ממונות על מטוסי הדקוטה עם הצנחנים שטסו בגובה נמוך. למפקדות המצריות היה ברור שכוח ישראלי גדול חדר לסיני.

מקור: אתר הצנחנים

אחרי א-תאמד עצרנו לשארית הלילה. הרחק מאחור נראו אורות השיירה הארוכה של החטיבה. הוקל לי. לא טעיתי, אבל טיפחתי מאז תיעוב למפות מצריות ולפוטוסטאטים של צה"ל. למחרת עם אור ראשון, פלוגת הסיור הקטנה עם הגדוד המאולתר בפיקוד רס"ן אהרון דוידי, שתי פלוגת קורס מ"כים נח"ל על משאיות רב-מינוע ועוד 4 טנקים קלים תוצרת צרפת (שאר הטנקים מסוג  AMX13 נתקעו בדרך. המנועים שלהם לא סבלו אבק. בצרפת הם נעו על דשא בדרך כלל), תקפנו מתחם מצרי כ-12 ק"מ מערבית לא-תאמד מבוצר דו-פלוגתי וחפור כהלכה, בחזיתו שדה מוקשים ארוך. כבשנו אותו עם שני הרוגים בלבד וכמה פצועים. זו הייתה התקפה מזהירה שנשכחה מהסיבה ההיסטורית שרק קרבות קשים, מרובי נפגעים, לעיתים לא מוצלחים, זוכים לתהילה ונכנסים למיתוס.  
משם והלאה לא עלי הניווט. גדוד 88 לימים ג` 50, נע מערבה אל א-נאחל וכבש אותה ללא קרב באותו ערב הגענו למתלה. עוד טנק נשאר בדרך.

למחרת, קרב המתלה שלא יישכח, שכן היה מיותר ומלא הרוגים ופצועים. ככה בעולמנו נעשות מלחמות. אני איבדתי תוך 15 דקות 10 לוחמים הרוגים ממחלקתי ובעצמי נפצעתי.
מאז לא נתקלתי במפות הקווקווים המצריות, אלא במצגת שלך באתרך, אחרי 65 שנים.

ד"ר דב תמרי

דב תמרי. צלם: אריאל בשור

דב תמרי הוא תת-אלוף בדימוס, ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל. בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה, ובעל תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. כיום הוא ראש התוכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.הכתבה על מפות סיני באוסף שאול ארלוזורוב

תוספת לאור תגובת יעקב צור מטה (מספר 5)

מפת המיתלה ששימשה בקרב במבצע סיני

הגדלת אזור מעבר המיתלה

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

לדף ראשי מדור מפות מספרות     חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי                      


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה
© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.