צלבי קרס במפות ישראל?               לתפריט ראשי    למדור מפות מספרות     
מאת מוטי קדרון

לפני כשנתיים מצאתי בארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני מפה אחת מתוך סדרת מפות מנדטוריות באנגלית של מחלקת המדידות.
המפה הודפסה באוגוסט 1929 והודפסה מחדש ב-1935. המפה הינה טופוקדסטרית, אשר נועדה בהתחלה לרישום קרקעות והינה בקנה מידה 1:20,000.
על גבי המפה המהוהה סומנו בעפרון שני צלבי קרס בשטח הנמצא דרומית מערבית למחלף  גהה בתחום העיר בני ברק. (מסומן באות א`) וכן בעוד שני מקומות עליהן כתבתי במאמר שהתפרסם במדור זה "מפות מספרות: אבְּרֶלֶה מרגושס ופרלמן - פרדסנים שכנים. זמנית".

 
והנה תקריב המפה. הצלב בו אנו עסקינן מוקף בעגול אדום.
צלב הקרס המוכר לנו הוא צלב שווה-זרועות, שארבע זרועותיו מעוקלות בזוויות ישרות  הפונות לכיוון השעון או נגדו.
ואמנם, אחד משני הצלבים שצוירו על המפה הוא מדגם זה (מוקף בכחול; להלן, "הצלב הקלאסי"). מנגד, צלב הקרס השני שצויר על המפה (מוקף באדום) נראה שונה מהדגם הקלאסי – שתיים מזרועותיו פונות נגד כיוון השעון והשתיים האחרות עם כיוון השעון. (להלן, "הצלב המוזר").

בספרו מיין קאמפף כתב אדולף היטלר:
"אני עצמי, לאחר מאמצים רבים, הענקתי לדגלנו צורה סופית:
דגל שרקעו אדום, ובו עיגול לבן ובמרכזו צלב קרס שחור.
לאחר מאמצים רבים מצאתי את הפרופורציה הנכונה בין גודל הדגל וגודל העיגול הלבן,
וכן את צורתו ועוביו של צלב הקרס".

הצלב המוזר צויר על המפה במחצית השניה של שנות הארבעים במאה הקודמת על-ידי אותו יהודי שסימן בעפרון נקודות יישוב ומקומות בעברית (במפה רשום בעפרון ובעברית: "קבוץ "אפעל", שהוקם רק במרץ 1947)
סבורני שאותו יהודי רצה להקניט את הגרמנים הנאצים  לגבי האמירה "הפרופורציה הנכונה", וצייר את הצלב הצפוני במפה בצורה מעוותת שכזו כדי להבליט  ולשים ללעג את הגרמנים לאחר תבוסתם במלחמה, שלא כן ודאי היה באפשרותו למחוק ולתקן צלב זה שצויר בעפרון.

 

הנקמה בנציגי הנאצים בישראל- הטמפלרים - באה בהתנקשות בגוטהילף וגנר, בנו של מי שייסד את נציגות חברת דויטש הגרמנית בארץ, שהיה נאצי פעיל, על ידי הפלמ״ח בשנת 1946.
ויצמן כתב אל בעלות הברית בספטמבר 1945: "בחלק השילומים המגיע לעם היהודי יש לכלול גם את נכסי המתיישבים הגרמנים שבארץ ישראל".

ניסיתי להתחקות אחר בעל האדמות החבוי מאחורי צלבי הקרס.

בתכנית לצרכי רישום שהוצאתי מאגף המדידות רשום להפתעתי בכתב יד ובעפרון על גבי שטח זה   "Samuel Groll" (שמואל גרול).  גבולות  השטח  סומנו בקו כחול.

לפי נסחי הרישום מתברר שבשנות ה-30 של המאה העשרים רכש שמואל גרול את הקרקע בשטח של כ- 245 דונם. הקרקע האמורה בגוש 6192 כוללת 4 חלקות צמודות זו לזו מוקפות בקו כחול (ח` 8,7,4 ו-9 ההיסטוריות), הנמצאות דרומית מערבית למחלף גהה.
השטח נמצא בשטחה המוניציפלי של בני בבני ברק וגובל: במזרח בכביש 4, במערב רחוב אהרונוביץ`, בצפון רחוב ז`בוטינסקי ובדרום רחוב ריינס.

 
השטח התחום בקו תכלת על גבי המפה משנת 1969 (שמות חלק מהרחובות שונו מאז) הוא השטח המסומן באות א במפה הטופוקדסטרית.

קטע ממכתב נשיא המועצה המקומית בני-ברק בעניין הפקעת אדמות גרמניות השייכות לסמואל גרול (נרשם בטעות גרוס) (ארכיון המדינה).

קטע מתוך מכתב המועצה המקומית בני-ברק המבקש להפקיע את ה"קרקע מאדמה גרמנית" – אדמת גרול - בחלקה 9 עבור שכון לחיילים משוחררים. (ארכיון המדינה).
ב-13 למאי 1948 נרכשה (הופקעה) כל  הקרקע מידי גרול לצרכי ציבור  ע"י עירית בני ברק. 

לשמואל גרול היו כ-150 דונם נוספים בשרונה  ובכלל זה שטח  ה"סינרמה" (בגוש 7108) ושטחים נוספים בתחומי העיר ת"א. השטחים סומנו בעיגול אדום.

 שטח גרול  כ-23.5 דונם ליד מתחם הסינרמה, שהופקע לטובת עירית ת"א.
 

ייפוי כח מ-11 ביולי 1946 לשני עורכי דין ערביים  משמואל גרול שייצגו אותו במשפט עירית ת"א נגדו על חלקה 47 ברחוב אנילביץ` וחלקה-49  מתחם  הסינרמה בגוש 7108. חתימתו של גרול על הבול. (ארכיון המדינה).
בשנת 1946 הגישה עירית ת"א תביעה נגד שמואל גרול בעניין הפקעת שטחיו בשרונה.  

צו הקניה 327  מ-1947 שפורסם איפשר לאפוטרופוס הבריטי על רכוש האויב לקבל את מלוא תמורת הרכישה של אדמות שנותרו בידי הטמפלרים בשרונה.

ב- 13 ביוני 2011 ניתן פס"ד בעתירה שהגיש הלמוט גאורג למלה (אחד מנכדי ויורשי פיליפ גרול) בעניין הפקעת חלקות קרקע במושבה שרונה. במסגרת העתירה העותר תבע זכויות במקרקעין מכח מורישותיו הנימנות על הטמפלרים, אזרחי גרמניה, שישבו בארץ ישראל קודם למלחמת העולם הראשונה. מדובר בחלקות קרקע המצויות במרכז תל-אביב, אשר היו בעבר חלק ממושבת הטמפלרים שרונה. העתירה נדחתה על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בירושלים.

גרול שמואל היה טמפלרי שמשפחתו קבעה את משכנה במושבה שרונה  ("הקריה"). 

 

מפה ללא שמות רחובות בתחום הקריה. רחוב ב` הינו רחוב דוד אלעזר- מקודם כריסטופר הופמן.

כך נראה בית שמואל גרול מבט מצפון לדרום. שירטוט- מוטי קדרון.

מבט מדרום לצפון. שירטוט- מוטי קדרון.

מבט ממזרח למערב .  שירטוט - מוטי קדרון.

 

לגרול הפרדסן האמיד בעל משק חלב, היה גם מגרש לצד "הכביש השחור", בדרך הראשית לפתח-תקוה.
את חלקו הצפוני של המגרש החכיר גרול לאריה ויסלר ואת חלקו הדרומי של המגרש 
(כיום, רחוב יצחק שדה 1  כ-900 מ` דרומית לביתו בשרונה)  השכיר גרול ב- יוני 1936 לשלמה גולדווסר.

משפחת גרול התיישבה בשלושה בתים סמוכים בצפון המושבה:
1.גרול שמואל ביחד עם אשתו אמלי ובתו אגנס (מסומן 28).
2.אחיו פיליפ גרול  ורוזין מרטה (אלמנת פיליפ שירשה את רכושו) ובנותיהן אדלייד לואיז, `ולי ארני למלה, טקלה האנה ורות  ורנר (מסומן 12).
3. אחיו גרול וילהלם ובנותיו לוני ולינה ו-וולטר בנו (מסומן 86).

שלושת הבתים של משפחת גרול נמצאים ברחובה הראשי של שרונה בר` כריסטופר הופמן (כיום דוד אלעזר) ומצפון לרחוב דרך הים (כיום רחוב קפלן) בתחום מחנה "הקריה" בתל-אביב. בעגול הצהוב מגדל המים (מסומן 37).
מאפייני הבנייה הטמפלרית מופיעים כמעט בכל הבתים במושבה שרונה: מרפסת, חלונות מקושתים, פתחים עגולים ששימשו לאוורור המבנה, גג רעפים, מרתף, מרפסת בחזית הבית ובנייה מאבן ומרזבים.
כל הבתים הינם צמודי קרקע חד-משפחתיים ושטחם הממוצע  כ-400-300 מ"ר.
המבנה  של שמואל הנו מבנה אבן כורכר מקומית עם מרתף, קומה ראשית ועלית גג. בשנת 1926 נוספה קומה ונעשו בו שינויים ע"י המתכנן יוזף ונאגל. (בנה את: הקונסוליה הגרמנית ביפו, בית המהנדס יוסף טריידל בכנרת ואת בית הפקידות בדגניה). כן נבנתה התוספת ל-חזית הצפונית עם המדרגות  הכוללת חדר רחצה ושירותים (נבנתה על ידי התושבים המקוריים) הותקנו צינורות ואביזרי אמבטיה ומטבח.
שרונה הייתה בין הראשונות בארץ שיש לה מערכת מים משותפת, להשקיה וגם לשימוש ביתי.

דקלי וושינגטוניה ציינו את הגבול בין משק חקלאי לשכנו. דבר שהיה נהוג גם בחלק מהישובים היהודיים בא"י  לנטוע שני עצי וושינגטוניה בחזית ביתם כדי לחזק את זוגיותם והקשר שלהם אל אדמתם.
בגבולה המזרחי של המושבה (דרך פתח תקווה-לשעבר נבלוס) נשתלו עצי אקליפטוס.  המושבה טבלה בשפע ירק לפי תכנונו הבוטני של אדריכל הנוף והגינון יוהאן למלה.

 שירטוט- מוטי קדרון

 שירטוט- מוטי קדרון

בעשור האחרון החלו לחשוף ולשחזר בהדרגה את הציורים שהתחבאו מתחת לשכבות הסיד והצבע של הקירות הפנימיים.

 
אורנמנט ספירלה (גל לוליני), בית גרול שרונה. הציורים נעשו באמצעות שבלונות. (צלום -תיק תיעוד שד` י-ם).

הנה צילום של אגנס גרול- בתו של שמואל גרול בכתת תפירה של בנות:

רחוב קפלן ממזרח למערב. בית שמואל גרול  סומן בחץ אדום.

בעיגול האדום בית שמואל גרול,  בעיגול צהוב: מגדל המים (Wasserturm) של שרונה אשר נבנה בסוף 1925 ונהרס ב-2002.

 

ראו מטה צלום אווירי של מתחם שרונה מ-1937 ממערב למזרח. בתצלום נראים היטב הפרדסים (בקצה העליון) השטחים המעובדים ושדרות העצים ברח` כריסטופר הופמן (לימים דוד אלעזר).

 מפה שרונה משנת 1944. (ארכיון המדינה):

במפה, רוחבו של רחוב דוד אלעזר שהיה הרחוב הראשי של שרונה רחב יותר מרחוב קפלן.
במפה מופיעים גם סימני קווי גובה טופוגרפיים שמדגישים את העובדה שהצטלבות הרחובות הראשיים של שרונה המהווים צורת צלב שלפיה תוכננה השכונה, הם אכן על פסגת הגבעה.
בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הכריזו הבריטים על הטמפלרים הגרמנים "נתיני אויב" והפכו את שרונה למחנה מעצר עבור תושביה (מחנה IV). המחנה הוקף בגדר תיל, ונשמר ע"י המשטרה הבריטית ונוטרים יהודים. לאורך  הגדר  ההיקפית הוצבו עמדות שמירה. הגדר הייתה רשת ממתכת בגובה ארבעה מטרים כשחוט תיל מתוח מעליה.

בחלק המערבי של מחנה שרונה הוקמה הגדר על-בסיס הגדר הטבעית משיחי הבוגנוויליה הקוצניים ששתלו הטמפלרים לאורך שדרות הברושים משני צדדיה של  דרך  העפר שהייתה בלתי עבירה. 
עם זאת הטמפלרים הורשו לנהל אורח חיים רגיל ולעבוד למחייתם. מאוחר יותר הוחמרו אמצעי הפיקוח, ונאסר עליהם לעבד את שדותיהם.
בסך הכל  "נתיני אויב" שהוחזקו בארבעת המושבות הגרמניות: שרונה, וילהלמה, ולדהיים  ובית לחם, היו 728  "נתיני אויב" מהם 268 גברים, 366 נשים,- ו-94 ילדים. בשרונה בלבד הוחזקו 383 נפשות.
ב-1941 במהלך המלחמה הגלו הבריטים חלק מהעצורים לאוסטרליה ואחרים הוחלפו ביהודים מאירופה הכבושה בתוכם 198 נפשות משרונה.
בדצמבר 1943 נשארו במחנה IV  181 גרמנים ו-14 בני לאומים שונים.

בתום  מלחמת  העולם  השנייה  נשארו בשרונה 40-50 תושבים, שרוכזו בשישה בניינים במרכז המושבה.
ששת הבניינים שהושארו לתושבים הטמפלרים בשׂרונה בנובמבר 1944 היו בתיהם של: שמואל גרול (28), יאקובּ וולר (27), האחיות הרינג (26), יאקובּ סיקינגר (33), יונתן וולר (34) ויוהנס אורט (35) - כולם מצפון לרחוב קפלן וממערב לרחוב דוד אלעזר הנוכחיים בתוך "מחנה רבין" (צפון הקריה).

שירטוט- מוטי קדרון

בית שמואל גרול  סומן בעיגול אדום (28), ופיליפ ווילהם אחיו סומנו בעיגולים כחולים. ביתו של וילהלם נמצא מחוץ לגדר. ביתו של המפקד הבריטי (פקד גיבסון Gibson ) במחנה המעצר לגרמנים, היה מבנה 61- סומן בעיגול מלא ירוק. בית גוטליב ופאולה גלנק (Glenk) (61)- וביתו של שמואל גרול-  לאחר מלחמת השחרור, נכנס למבנים אגף של משרד התעשייה המסחר והאספקה של המדינה שבדרך.

 
רשימה שמית המכילה כ-514 שמות -משרונה וילהלמה ובית לחם  שהוגדרו ע"י הבריטים כ"נתיני אויב".   
כאן מופיע: גרול שמואל אשתו אמלי ובתו אגנס, גרול רוזין מרטה (אלמנת פיליפ אחיו של שמואל) ובתה אדלהיד לואיז ואחיו גרול וילהלם ובנותיו לוני ולינה ו-וולטר בנו. (ארכיון המדינה).

ארכיון המדינה.

הקריה בשנות כינונה 1948-1955, באדיבות ארכיון המדינה. 

ב-16 בדצמבר 1947 פינו הבריטים את תל אביב ומסרו את המחנה לנציגי היישוב העברי.
בראשית פברואר 1948 החליטה ועדת המצב כי שרונה תהיה “מקום מושבה הארעי של הממשלה” וקבעה את שמה החדש- “הקריה”.

 

מוטי קדרון - חובב היסטוריה ומיפוי. יליד 1951 שרת בסיירת שריון, למד ארכיטקטורה ועבד כמנהל מחלקת רישום מקרקעין בחברת נדל"ן גדולה. פנסיונר וסבא לארבעה נכדים.

הכתבה פורסמה לראשונה ב-11 באוגוסט 2023

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

לדף ראשי מדור מפות מספרות     חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי