קָקוּן - לוּ פגש נפוליאון את אבו-הנטש ...                     חזרה לאתרים מרכז    

מראש גבעה שולטת על מזרח השרון, אל מול הרי השומרון נספר על אבירים טמפלרים, נפוליאון העצבני, שֵׁיחְ` רב מעללים ועל הקרב הקשה במלחמת העצמאות.

המבצר החרב קקון נמצא במזרח עמק חפר בין הישובים גן יאשיה לאמץ. זה שמו במפות למרות שרבים רגילים לכיתוב קאקון.
מהגבעה המתנשאת לגובה 52 מטר נפרס נוף נפלא של מרחבי מזרח השרון ומורדות השומרון.
נחנה את הרכב במגרש החניה בגן הלאומי (חינם) ונעלה רגלית למרפסת התצפית שבמזרח התל. שילוט מסודר יסייע לנו בהבנת קורות המקום.

נביט צפונה וממרחק נוכל לראות את רכס הכרמל, שיפולי צפון השומרון וגבעות עירון. מולנו ממזרח - הרי השומרון. כחמישה קילומטרים מדרום לנו – העיר טול-כרם. למרגלותנו נפרשת המרזבה המזרחית הפוריה של השרון ואף נוכל לראות את התנועה בכביש 6 .

נתיבי התנועה הקדומים והגבעה השולטת הם שהכתיבו את ההתיישבות כאן כבר מתקופות קדומות.
ההתיישבות הראשונה במקום הייתה בתקופה הכנענית (לפני כארבעת אלפים שנה).
בתקופה הרומית (לפני כאלפיים שנה) עמד האתר בסמוך לנתיב התחבורה בין העיר הגדולה קיסריה לנאפוליס (שכם) ממזרח ולאנטיפטריס מדרום.

עיקר השרידים הנראים כיום הם מהתקופה הצלבנית (שהחלה לפני כתשע מאות שנים). תעודות מאותה תקופה מספרות על הישוב שנקראה "קאקו" ועל משפחת אצילים מרוזנות קיסריה הנושאת את השם "דה-קקון" . אנו רואים כאן שרידי מגדל צלבני שהיה בן שתי קומות. אבנים עם סיתות שוליים מרכיבות את הקירות העבים ובהם משולבים פריטי בניה קדומים יותר - כנראה מהתקופה הרומית. האחריות על המקום הייתה של מסדר האבירים הטמפלרים שהגנו על עולי הרגל.
באותם ימים עבר במקום בנימין מטודלה וזיהה בטעות את המקום כישוב "קעילה".

לאחר פחות ממאתיים שנות שלטון צלבני – נחרב המקום על ידי הממלוכים בראשותו של הסולטן בייברס והוקמה כאן תחנה מבוצרת על "דרך הדואר" עם חפיר עמוק שטרם התגלה.

במהלך התקופה העות`מנית (שהחלה לפני כחמש מאות שנים) הפכה קאקון לבירת נפה במחוז שכם. בשנת 1799 הגיע לארץ נפוליאון למסע מלחמה מתועד היטב בדרכו ממצרים דרך יפו לכיוון עכו. במפות צרפתיות מאותה תקופה מופיע הכפר קקון ומצפונו סימון הקרב.

קטע ממפת זקוטין, גליון קיסריה

קצינים בצבאו יזמו הסטת כוחותיו מזרחה לטפל באוייב מאזור שכם העימות אמנם הסתיים בנצחון צרפתי אך לא היה לרצונו של המצביא המהולל שכינה את המבצע "אווילי וחסר תועלת בו הוקרבו ללא צורך מספר אנשים אמיצים".  להסברים כי אנשי ההרים התגרו בצרפתים והיה צורך לחנך את האספסוף ענה "אנחנו לא במצב בו אנו יכולים לשחק את השחצן".  נפולאון המשיך לעכו אך לא יכל לה ועזב את הארץ מובס.

בשנות ה-30 של המאה ה-19 נהרס הכפר בידי צבא איברהים פשה המצרי וכעבור זמן יושב על ידי מהגרים מצריים ובני כפרים סמוכים. הכפר נודע במיוחד בשל "אבטיחי קקון" הנפלאים: גדולים ומתוקים שגדלו רק על מי טללים ולא על השקאה. אבטיחים אלה היו נאספים בערימות ענק, מועמסים על דבשות הגמלים, ויורדים למינת אבו-זבורה, המפרצון שבשפך נחל אלכסדר.

מקור: ויקיפדיה

השייח` של קאקון בסוף המאה התשע עשרה, עבד אל לטיף אבו-הנטש, הפיל את מוראו על כל האזור ושלט שלטון בלתי מוגבל על הדרך בין חיפה ליפו. עוברי הדרך היו נוהגים לשלם לו מס מעבר. הוא התבלט כאחד משרידי הפיאודלים בארץ.

החל מראשית חידוש ההתיישבות הציונית בסוף המאה ה-19 היה קקון כפר שהצטיין בעויינותו. יחסים קשים במיוחד היו בין הכפר לבני חדרה.
אבו-הנטש ואנשיו שמשו כשומרי המושבה אך כאשר עבר התפקיד לאגודת "השומר" החלו התנכלויות בלתי פוסקות לאנשי חדרה.
אנשי קקון פנו יום אחד  אל המושל הצבאי הטורקי בטול כרם וטענו כי יהודי חדרה ביושבם על שפת הים, מוכרים חיטה לאוניות מלחמה אנגליות. אבו-הנטש ניסה לשכנע במכות ובאיומים עגלונים ופועלים ערבים שעבדו במושבה להעיד כי גם הם כי ראו זאת, אלא שאלו לא שתפו פעולה ואף התלוננו בפני המושל של שכם. 13 צעירים יהודיים מבני המושבה נעצרו ונשלחו למשפט צבאי בירושלים, אך שוחררו ונשלחו חזרה לביתם לאחר שנתגלתה האמת, עוד בטרם הגיעו לירושלים.

גרסה אחרת מספרת  כי לאבו הנטש נודע כי בני חדרה יצאו לטייל על שפת הים בחג הסוכות. בשעת הטיול נכנס גרגר חול לעינה של אחת מן המטיילות והיא טופלה לאור פנס.
אבו-הנטש טען בפני השלטונות התורכיים כי הטיול לאורך החוף לא היה טיול תמים ובני חדרה אותתו בפנסיהם לאוניות בריטיות. בעקבות עלילה זו נערכו מאסרים בחדרה. האסירים שוחררו רק אחרי השתדלות גורמים מרכזיים ביישוב היהודי בארץ, אצל ראש הצבא התורכי, ג`מאל פשה, שנוכח שהיתה זו עלילת שוא.

 

קטע ממפת PEF משנת 1880 . שימו לב לגודלו של הכפר המסומן אדום ומשמעותו במרחב בו זורם נחל אלכסנדר לים

במאורעות תרפ"א (1921) תקפו פורעים ערביים את חדרה ולא תופתעו לשמוע כי בראש המתנקשים עמד אויבה הותיק. בעקבות התקפה זו הוטל על קקון עונש קיבוצי בסך אלף לירות מצריות.

גם במאורעות המרד הערבי בשנים 1939-1936 עלתה קקון פעמים רבות לכותרות בשל פעילות טרור, פגיעה במסילת הברזל , בעמודי חשמל, בתי פרדס ופרדסים.

נותר לנו רק לדמיין מה היתה תוצאת קרב קקון לו נולד אבו-הנטש מאה שנה קודם זמנו והיה פוגש את נפוליאון.

בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת רכשו יהושע חנקין והקק"ל אדמות בסמוך לכפר ובשנת 1945 עלה לקרקע קיבוץ המעפיל כשני קילומטרים מקקון.

מלחמת העצמאות
נעבור למרפסת סמוכה ובה לוחות מידע לגבי תקופה זו.
במלחמת העצמאות שימש הכפר שמנה כאלפיים תושבים, בסיס ליחידה צבאית מגדוד "חטין" של צבא ההצלה.
קיבוץ המעפיל השכן היווה בסיס לכוחות צה"ל ומאז התקפת הערבים עליו במרס 1948 הייתה התנועה במשק מסוכנת.  ההחלטה על כיבוש קקון התקבלה על מנת להערך כנגד שאיפות ביתור המדינה בידי צבאות ערב הסדירים ולהסיר האיום מקיבוץ המעפיל וישובי מזרח עמק חפר. לאחר כמה התקפות והתקפות נגד התקיימה הפעולה הישראלית המכרעת בלילה שבין 4 ל – 5 ביוני 1948 בידי גדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני" וכוחות מסייעים.

שתי פלוגות יועדו לכבוש את הכפר בתנועת מלקחיים. פלוגה נוספת מיקשה דרכים למניעת הגעת תגבורת. בכפר התחולל קרב עקוב מדם שהגיע לכדי קרב מגע הכולל שימוש בסכינים ובקתות רובים.
בשעות הערב נפסקו התקפות-הנגד, והעיראקים הכירו בנפילת הכפר. הקרב על קקון היווה נקודת מפנה באזור וכוחות עיראקיים לא ערכו עוד התקפות על היישוב היהודי וצה"ל באזור השרון . סכנת ביתור המדינה הוסרה.
במהלך הקרב נהרגו 16 לוחמים מ"אלכסנדרוני" וככל הנראה גדוד עיראקי שלם. 

נקרא מן הלוח במקום את מכתבו המרגש של מי שכונה "הטרומפלדור של קקון" - משה צוייגנבלום. המכתב נמצא בבגדיו לאחר מותו ונכתב על ידו כחודש לפני שנפל כאן.
"אני כותב לכם את הדברים האלה ברגעים שהם אולי הם האחרונים בחיי. דבר אחד אני יכול להבטיחכם. רגעים אלה אינם עוברים עלי בכל פחד.... אל תצטערו ותזכו לראות בפריחתה של מולדתנו המשוחררת".

משה צויינגבלום ז"ל (אתר יזכור) וסמל חטיבת אלכסנדרוני

בשנת 1949 הוקמו על האדמות החקלאיות של הכפר המושבים גן יאשיה, אמץ ועולש. ב-1950 הוקם המושב חניאל. בשנת 1951 הוקמה באזור הכפר מעברת יכון שנקראה גם מעברת קקון, בשנת 1952 שונה שם המקום ל"יכון" בשנת 1964 פורקה המעברה ובמקום נמצא כיום מרכז אזורי.

נרד לאזור החניה תוך מעבר בתוך המבצר המרובע ונבקר את האנדרטה המרשימה לזכר נופלי הקרב שנחנכה כאן לפני כשנתיים.

 

 גשר הרכבת והפילבוקס
אם זמנכם בידכם ובמיוחד אם אתם חובבי רכבות – בקרו בפילבוקס הבריטי הסמוך לתוואי הרכבת הישנה.  נסע לכוון קיבוץ בחן וכקילומטר לאחר הכניסה למושב גן יאשיה נראה בית עלמין מימין. נחנה ונלך רגלית דרומה כ- 400 מטרים עד שנבחין במבנה בטון גלילי המזכיר קופסת גלולות ומכאן שמו Pillbox. נוכל לטפס לתוכו בזהירות ולהביט מהחלנות המשורינים אל שרידי גשר הרכבת.

 קטע מסילת הברזל הוקם באזור לראשונה על ידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה. הרכבת שימשה לשינוע עצים כרותים מדרום הכרמל וחדרה לאדני מסילות ולהחלפת הפחם כדלק להסקת קטרים.
לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים נבנתה כאן מסילה למטרות צבאיות ובהמשך גם לרכבות נוסעים בקו חיפה - לוד - קנטרה. הפילבוקס הוקם בתקופת המרד הערבי על מנת לשמור על הגשר החיוני. 


בשנת 1937 החלו לעצור בתחנת "קקון" לרווחת תושבי הכפר. (כ-3 קילומטרים מצפון לנו, כיום סמוך למושב אחיטוב).

שימו לב לתחנת קקון, מקור ויקיפדיה


אחרי מלחמת העצמאות, בשנת 1949 פעל כאן קו הרכבת מחיפה ל-תל אביב ולירושלים. עם פתיחת מסילת החוף בשנת 1953 צומצם מאוד שירות הנוסעים בתחנה והיא שימשה בעיקר רכבות משא. בתחילת שנות ה-60 שימשה התחנה לפריקת הצינורות ששמשו לבניית המוביל הארצי. בשנת 1968 נסגרה התחנה סופית.

אתרי טיול נוספים באזור: האנדרטה להרוגי המצור על גבעת חיים בשנת 1945 , פרק נחל אלכסנדר, פרק הסחלבים "אוטופיה" בכניסה לקיבוץ בחן.

 

   

 חזרה לאתרים מרכז     חזרה לתפריט ראשי     


תגובות
1.  דוד נוה  (09/09/2012)
יואב תודה על הידיעון בחודש הבא אני עם קבוצת מטיילים במבצר קקון,והתאור שלך בא במקום אוסיף רק שאחרי הקרב על קקון נמצאו חלק מהחיילים העירקיים המתים כבולים ברגליהם ע"מ שלא יברחו.(מקור-"מלחמת השיחרור"
2.  מילמן שמעון  (09/09/2012)
בתור ילד שבילה את החופש הגדול בבית הדודים במושב אמץ הסמוך בשנות השישים ... זכורים לי מאוד לילות השמירה של דודי באזור למניעת חדירת גנבים ופידאינים מאזור קקון והכפרים הערביים שבסביבה - החזרת אותי בבת אחת לימי ילדותי בכתבה זו
3.  יובל  (09/09/2012)
כתבה יפה מאוד כילד בקיבוץ גבעת חיים זכינו לנסוע לירושלים ברכבת מתחנת קקון ובחזרה אליה . משאית הקיבוץ חיכתה לנו שם בתחנה.
4.  יצחק  (09/09/2012)
סיפור מרתק ותיקון קטן: פירוש הפילבוקס אינו גלולה (גם הצורה אינה של גלולה) אלא של קופסה של גלולות (אם כי קופסה עגולה).
5.  שמואל  (09/09/2012)
לפני כשנה ביקרתי במקום,לצערי ראיתי וגם צילמתי גללי פרות המוטלים על רחבת האנדרטה.זה לבושתנו זהו לא אתר ההנצחה היחיד הנראה כך
6.  ערן קלץ  (10/09/2012)
שלום יואב כשקראתי את כותרת הכתבה מייד ניצת בי הזיק - אולי אתה תפתור לי את התעלומה אודות הגבעה ממזרח ליישובינו רשפון, צפונית לרעננה. כיצד הגיחה מן המישור שסביב לה, האם היה שם תל עתיק או סתם מזבלה?
7.  מתי שלו  (11/09/2012)
כרגיל יואב אתה נפלא! עוד פעם עשית לי צמרמורת שהעלת זכרונות מהעבר שכלל טיולים רגליים ומאופנים מקבוצנו גבעת -חיים לאתר קקון. אבי ז"ל אפרא שלו שהיה חובב מושבע בידיעת הארץ לא פסח על הגבעה רווית ההיסטוריה
8.  שאול ארלוזרוב  (11/09/2012)
תודה גדולה על כתבה מעניינת ועושר החומר שהנך מייצר. יש לי עניין אישי בנושא עקב מעורבתו של אבי במו"מ לרכישת אדמות עמק חפר ,ערב הרצחו והאם נרכשו אדמות גם ממשפחת אבו- האנטש . אנא אם יש למי מהקוראים מידע - אשמח לקבלו
9.  יואב אבניאון  (11/09/2012)
תודה למגיבים . מרשים ומרגש אותי בכל פעם מחדש לגלות שמקום צנוע וצדדי יחסית צופן עבר כה מורכב ובמיוחד - שלרבים יש זכרונות וחוויות הקשורות אליו. לגבי המידע על החיילים העיראקיים כפי שהעלה דוד בתגובה 1 - יש רבים שסוברים כי לא היה ולא נברא. אני מסתמך על עדות כתובה של אדם שלא הזדהה - תושב המושב אמץ, שלחם במקום ועל דבריו של איש עמק חפר - אלישע פורת - שסיפר לי על גרסה כי החיילים נכבלו לצורך גרירתם מהתעלות והופתעו ע'י הצלמים והעיתונאים.
10.  אודי אפרת  (03/11/2012)
יואב שלום, כמו אחד הכותבים שכבר הזכיר חיילים עירקיים קשורים ברגליהם, גם אני זוכר סיפורים כאלה, לא זאת אף זאת, הסיפור אומר שהם נגררו בעזרת הג'יפים של הפלמ"ח. ידוע לך משהו על כך, אתה יכול להשכיל אותי בנקודה זו? תודה תודה
11.  יואב אבניאון  (03/11/2012)
אודי שלום העלתי את הנושא בזמנו בפורום הסטוריה וידיעת א"י וזו היתה המסקנה שם: קרב קאקון נערך בקיץ וארך זמן לא קצר. בסופו נכבש הקרב ולידו היו פזורות גופות רבות של חיילים עיראקיים שנרקבו במהירות בשל החום. החיילים שהיו אמורים "לסרוק" את שדה הקרב "גייסו" טרקטור למשימה וחשבו לגרור את הגופות הרקובות למקום קבורה אחד ע"י קשירתם בשרשראות זו לזו וגרירתן ע"י הטרקטור. או שהנסיון נכשל, או שהיה עוד באיבו, אבל בדיוק אז ביקר כתב של אחד העיתונים בשדה הקרב, ראה את הגופות הכבולות, ודיווח לעיתון כי "הערבים נלחמו כשהם כבולים מחשש שיסוגו". הסיפור היה מאוד נפוץ באותה תקופה.
12.  רותי מיכאל  (30/03/2014)
שלום יואב, אני תושבת עמק חפר וגם מדריכה טיולים באזור, נהנתי לקרוא על מצודת קאקון וגם למדתי יש לנו אזור מדהים גם בנושאים של שיקום נחל וטיהור מים תודה רותי
13.  תמי קרני  (24/04/2016)
תודה לך יואב על כתבה מרתקת אני תושבת עמק חפר , בקורס מורי דרך ומתכוננת להביא מחר קבוצה של מטיילים לקאקון כתבתך מוסיפה לי נופך מיוחד של התקופה בנוסף לחומר הנלמד
14.  דסקל אבי  (28/07/2017)
תודה יואב אני מעביר השתלמות מורים באיזור והוספת לי רבות צריך לזכור שהנוכחות העיראקית בכביש 6 של היום הוותה כאב ראש לא קטן במלחמת העצמאות וזאת למרות שלעיראק לא היה גבול משותף עם מדינתנו הצעירה ההצלחות שלהם היו גדולות גאולים וראש העין למשל
15.  חיליק מדור חיים  (14/10/2017)
ליואב וקוראיו אוהבי הארץ שלום גם אני מורה דרך וחוקר ב40 השנים האחרונות את קורות חדרה וצפון השרון. אתר קקון קשור ביותר לחדרה. אשמח לטייל עמך ולהראות לך את שפע אתרי חדרה החל משרידי הביצות והמיטוסים הרבים הקשורים לנוף. בהיותי מורה לאקולוגיה ומכיר את החי והצומח. של ערי רוב מורי הדרך לא מספרים עליהם. כמו כן אתרי ראשונים. חוף הים היפה שמורת גדור. ניתן לעיין בספרים שכתבתי. "נופי חדרה" וספר המאה מהחאן לחדרה העיר. להתראות ומועדים לשמחה. ל.
16.  איתן זיימן  (02/11/2018)
כמורה דרך מעמק חפר כתבה מצוינת מרחיבה ומעשירה אתר מענין נקווה שישקיעו בשימור ותחזוקת האנדרטה
17.  אורי אדר  (09/12/2018)
אני מורה דרך ומוביל לשם קבוצות מפעם לפעם. כתבה מעולה ,מרחיבת אופקים וערוכה היטב . יישר כח
18.  רותי דביר  (15/12/2018)
במהלך ביקור בקקון צילמתי את שמות הנופלים ובדקתי בגוגל הממצאים מדהימים וכואבים: חלקם הגדול ניצולי שואה שאין עליהם כמעט מידע, על אחרים אין מידע בכלל בגוגל. אני מניח. שיש למקום עמותה שצריכה להוסיף את המידע החסר.
19.  רוני  (09/07/2022)
מאמר מאיר עיניים. רק תיקון קטן: מעברת יכון שכנה ליד המקום שבו נמצא כעת בית העלמין המקומי של גן יאשיה ואמץ מדרום מזרח לתל קאקון ולא במקום שבו שוכן כעת המרכז האיזורי. במקום שבו שוכן כעת המרכז הקהילתי פעל באותו זמן בית ספר יסודי שנשא את השם "יכון" ושימש את תלמידי היישובים אמץ, גן יאשיה ואחיטוב עד שנסגר בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים.
20.  אסתר כהן  (28/01/2024)
תודה על כתבה מרתקת. ביקרתי באתר וניכר שהרשויות לא משקיעות בטיפוחו ובאחזקתו. חבל שכך
 


© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.