עליה. שלא כמו אז - גם ירידה ! חזרה לתפריט ראשי
"אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשָֹא מֵעֲלֵיהֶם בְּעוֹדָם מִסְתַּכְּלִים, וְעָנָן נָטַל אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם. עוֹדָם מַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה בַּעֲלִיָּתוֹ, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי לָבָן נִצְּבוּ לְיָדָם .... אַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ לִירוּשָׁלַיִם מֵהַר הַזֵּיתִים, הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם ...".
מעשי השליחים פרק א`, פסוקים 9-12
הרכס המתנשא ממזרח לנחל קידרון מחולק לשניים. החלוקה לא חדה מידי: מצפון הר הצופים ומדרום הר הזיתים. על רכס זה שלושה מגדלים בולטים. אומרים שמי שמזהה את שלושתם בשמות - מכיר היטב את ירושלים:
- מגדל לבן ומודרני בתחומי קמפוס האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים
- מגדל אפור ומוצק מעל בית החולים אוגוסטה ויקטוריה הנמצא אף הוא על הר הצופים.
- מגדל דק וגבוה במתחם כנסיית העליה הרוסית על הר הזיתים המנציחה את עלייתו של ישוע לשמיים - מבנה זה ידוע בכינוי "הנר הרוסי"
מבט מבקעת הירדן. צולם מכביש 90 ליד יריחו. מגדל העליה הרוסית משמאל
כביש עמוס בתנועה חוצה את שכונת א-טור על הר הזיתים. הוא מוביל לתצפית מאזור מלון "שבע הקשתות" אל הר הבית, העיר העתיקה וירושלים שמחוץ לחומות.
לתיירים שאיתי אני מתאר את שלושת המגדלים ומוסיף ספק ברצינות: "יש לי חלום. לטפס לראש המגדל של כנסיית העליה הרוסית. משם, כך נדמה לי, ניבט הנוף היפה בעולם: מצד אחד ירושלים ומהשני - מדבר יהודה"
לעצמי אמרתי כי אין סיכוי שאממש שאיפה זאת הואיל והמגדל סגור למבקרים.
לפני כחודשיים החלו נבנים פיגומים סביב מגדל העליה בן כ-130 השנים. "אין ספק כי זו הזדמנות לפעולה" אמרתי בליבי.
קצת על ההסטוריה של האתר: המנזר והכנסייה נבנו בין השנים 1870-1887 על ידי הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית תחת ניהולו של הארכימנדריט (ראש מנזר בכנסייה הרוסית) אנטונין קפוסטין. במקביל נחפרו בורות מים רבים, נשתלו גנים והתבצעו חפירות ארכאולוגיות במקום.
אנטונין קפוסטין. מקור - אתר הכנסיה האורתודוקסית
קפוסטין נשלח לירושלים באמצע שנות ה-60 של המאה ה-19 כשרוסיה עמדה בפני סכנה של ערעור מפעלה באזור. בעת שהותו בארץ רכש ראש המנזר קרקעות רבות ברחבי הארץ. קפוסטין הלך לעולמו בשנת 1894 והוא קבור בכנסיית העלייה.
במלחמת העולם הראשונה נקלעה הקהילה הרוסית למשבר חמור. הטורקים גרשו את האחיות שבמקום ושיכנו במתחם חיילים גרמנים וטורקים שגרמו הרס רב. הפעילות באתר התחדשה עם הכיבוש הבריטי. כיום מתגוררות במקום כחמישים נזירות במתחם ששטחו כ- 55 דונם המוקף בחומה באורך של קילומטר וחצי. האווירה כאן היא של כפר שקט ורגוע.
שער הברזל של המתחם היה מוגף. להפתעתי השלט שלצידו ציין שעות ביקור בכנסיה פעמיים בשבוע. יום הגעתי לא היה אחד מימים אלה ובכל מקרה תארתי לעצמי כי העליה למגדל הפעמונים אסורה גם בימי הביקור.
צלצלתי בפעמון. הדלת נפתחה ופסעתי לגן בבטחון. השומר קיבל אותי במאור פנים. בגן הנרחב היו מבקרים בודדים. סיירתי תחילה בשתי כנסיות שבמתחם. בכנסיית העליה המרהיבה כיפה צבוע תכול ובמרכזה ישוע עולה לשמים.
במבנה אחר שרידי כנסיה עתיקה. כאן על פי המסורת נתגלה ראשו של יוחנן המטביל ובקפלה המוקדשת לו יש שקע בפסיפס המסמל את מקום מציאת הראש.
מגדל הפעמונים נפרד ממבני הכנסיות והוא ניצב על התרוממות קרקע קלה בלב המתחם. המגדל מתנשא לגובה 64 מטרים. גובהו המוחלט של בסיס המגדל כ- 815 מטרים מעל פני הים והצלב בראשו כ- 880 מטרים מעל פני הים. לא פלא כי הוא נראה למרחקים.
מעל נשמעים קולות הפועלים העובדים במרומי הפיגומים.
"זהו ! הגיע רגע האמת" אמרתי לעצמי וצעדתי מהוסס אל עבר הדלת הפתוחה של המגדל.
"עצור" נשמע קול ומולי הופיע בחור מוצק שהחל מדבר ברוסית. למרות שלא הבנתי מילה המסר היה ברור – נייט !
"זהו, אבדה תקוותנו" אמרתי בליבי. הסתובבתי אובד עצות בגן. רוח החמצה גדולה נשבה בין עצי הזית.
לפתע הבריק במוחי רעיון: "טטיאנה !".
בקורס מורי דרך הקסימה טטיאנה בוריסיוק את כולנו. נוכחותה כאריזמטית והעזתה כשל צברית מבטן ומלידה. "אני מקווה שאיני מפריע בשעת בוקר זו. יש לי בקשה משונה אליך".
הבחור הרוסי לא הבין מה בדיוק אני רוצה ממנו כשהגשתי לו את מכשיר הטלפון הנייד. בדקות הבאות התנהלה שיחה ערנית בין טטיאנה לבחור הרוסי. מהצד של הר הזיתים נראו הנהוני ראש של העומד לצידי. אחרי זמן לא ארוך הוא הגיש לי את הטלפון.
"כל שעליך לעשות הוא לחתום על לקיחת אחריות למעשיך במגדל" אמרה טטיאנה.
"נעשה ונשמע!" השבתי לה מאושר.
עם הכניסה לבסיס המגדל הבטתי למעלה והבנתי מדוע הכניסה אינה פתוחה לקהל הרחב. התחלתי מטפס במדרגות הלוליניות. אחרי מאה מדרגות הפסקתי לספור. אני מעריך את מספרן במאתיים וחמישים.
המגדל מחולק לשלושה מפלסים ובקצהו צריח מחודד. בכל מפלס ארבעה חלונות הפעורים לנופי העיר והמדבר.
פעמון אדיר שמשקלו 5 טון תלוי בקומה הראשונה.
הפעמון מעוטר בסצינות רבות מהברית החדשה - כאן כותב הבשורה מרקוס עם סמלו - האריה
שנת יצור הפעמון מוטבעת עליו - 1886
כיצד הגיע הפעמון האדיר מרוסיה הרחוקה לעיר הקודש? המטען הגיע באנית קיטור לנמל יפו. קפוסטין פרסם קול קורא המבקש מתנדבים למשימה הקדושה. לא פחות ממאה מתנדבים נלהבים, רובם נשים, הגיעו להשתתף במשימה ותוך שבעה ימים הגיע הפעמון להר הזיתים. נותר רק לדמיין את המסע שערך חפץ זה שמשקלו דומה למשקלן של שלוש מכוניות פרטיות.
הפעמון בסוף המסע על הר הזיתים! בחלק השמאלי של התמונה - כנסיית אבינו שבשמיים שהושלמה כעשרים שנה קודם לכן. מקור: אתר הכנסיה האורתודוקסית
היה זה הפעמון הראשון שצלצל בירושלים לאחר מאות שנים בהן אסרו השלטונות המוסלמיים בעיר על הנוצרים לצלצל בפעמונים.
כעשור לאחר השלמת בניית המתחם, בראשון בנובמבר 1898 ביקר בנימין זאב הרצל בהר הזיתים במסגרת ביקורו בארץ-ישראל לצורך מפגש עם וילהלם השני. ביומנו כותב הרצל: "עלינו על המגדל הרוסי, אני רק עד הגזוזטרא הראשונה, מפני שתקפתני סחרחורת. האדונים האחרים עלו עד למעלה. מראה-נוף מאין משלו על עמק הירדן וצלעות הריו, ים המלח, הרי מואב, עיר הנצח ירושלים. דרוש פנאי וראש פנוי כדי לעבד את כל הרשמים האלה."
אני כמעט בשיא הטיפוס. אחרי עוד ועוד ועוד מדרגות - הפתעה: עוד מדרגות בחלק הפנימי של צריח המגדל.
הגיעה העת להסדיר את הנשימה ולהתבשם מן המראה. למען נקודת המבט הזו - היה המאמץ שווה (לאיכות תמונה גבוהה יותר - ליחצו עליה)
ממרומי המגדל נקודות מבט לא שגרתיות נוספות:
כנסיית "אבינו שבשמיים" (פטר נוסטר) הצרפתית-קתולית
כנסיית העליה וברקע מלון שבע הקשתות והאגף המזרחי של בית העלמין היהודי בהר הזיתים
הראות צפונה היתה סבירה - כאן שיפולי שכונת א-טור ואוגוסטה ויקטוריה
אך המבט מזרחה לא היה חד. א -זעיים וברקע כפר אדומים:
זמן לרדת.
לרגע הרהרתי באותם לבושי לבן שחזו בעלייתו השמיימה והחלתי המסע למטה.
מקורות
ויקיפדיה
אתר הכנסיה האורתודוקסית
פרסום של הכנסיה
הערות
שעות ביקור באתר: ימי שלישי וחמישי 09:00-13:00 . העליה למגדל הפעמונים מסוכנת ואסורה.
חזרה לאתרים מרכז חזרה לתפריט ראשי
