Yoaview | הכפר שיח` בוריךּ איננו עוד

הכפר שֵיח` בוריךּ איננו עוד חזרה לדף ראשי הארמנים

במפה מסוף שנות השבעים של המאה העשרים מופיע הכפר שיח` בוריךּ בין הקיבוצים נוה-ים ועין כרמל שבמישור חוף הכרמל. בימים ההם היה הכפר בן כחמישים וחמש שנה ויושביו יכלו לחזות כי עוד זמן קצר הוא יעלם מן מהמפה.

המפה באדיבות זהר לביא

מיהו שיח` בוריךּ? מי היו תושבי הכפר? מדוע נעלם? בליבם של מי הוא עוד קיים?

על רכס הכורכר הנושק לכביש החוף ניצב עד היום מבנה עתיק המוקדש לצדיק עלום בשם שיח` בוריךּ. אין זה מבנה קבר אלה מקאם: מבנה זכרון. שם המקום מופיע במפות מהמאה ה-19 (PEF לדוגמה) ובתאור מסע של אברהארד פון מולינן השוויצרי

אדמות בסביבת המקאם היו בבעלות אנטון חמודה - ערבי נוצרי מחיפה.

בעקבות רצח העם הארמני בזמן מלחמת העולם הראשונה, נמלטו פליטים ארמנים ללבנון, סוריה וארץ-ישראל. בשנת 1926 השתקעו על רכס הכורכר כמה משפחות ארמניות שמקורן באזור אדנה שבדרום מזרח טורקיה. כאן הקימו את בתיהם ועסקו בחקלאות כאריסים על אדמתו של חמודה תמורת מחצית מיבולם.

בשיאו מנה הכפר 30 משפחות - כמאה וחמישים נפש. בשנת 1939 על על הקרקע מערבית לכפר קיבוץ המעפילים שבשנת 1947 שינה שמו לנוה-ים. היחסים עם חברי הקיבוץ היו טובים ואף הונח קו מים מן הקיבוץ אל הכפר. כמה מבנות הכפר עבדו במפעל שימורי הדגים "נון" שבקיבוץ.

חגיגת תחפושות בעת הצגה שנערכה בכפר:

למרות הדלות כמה מבני הכפר שפגשתי סיפרו על חיים מלאים ועל זכרונות ילדות טובים

מלחמת העצמאות בשנת 1948 הסתיימה בחורבן כפרים ערבים שבמרחב מישור חוף כרמל: א-טירה, א-סארפנד, כפר לם, ג`אבה, איג`זים, טנטורה, עין ר`זאל, אל-מאזר. רק שלושה כפרים לא יהודיים שרדו בכל מישור החוף: ג`יסר א-זרקא ופורודיס שהיו בקשרים טובים עם שכניהם בזכרון-יעקב והכפר הנוצרי-ארמני שיח` בוריךּ. לכפר נמלטו גם משפחות ארמניות מחיפה שביקשו מחסה בימי המלחמה.

למרבה האבסורד, ארועי המלחמה שפסחה על הכפר - שינו באחת את גורלו.

בעל הקרקעות אנטון חמודה נמלט מחיפה ומאות הדונמים שבבעלותו עברו לבעלות מדינת ישראל. הארמנים שעבדו במשך שנות דור את הקרקעות נותרו חסרי זכויות בקרקע. הקיבוצים בסביבה קיבלו את אדמות חמודה ואדמות הכפרים האחרים.

ועד הקהילה הארמנית פנה במכתב מיום 14 באוקטובר 1948 למשרד היועץ לעניני מיעוטים בחיפה. בפניה עליה חתומים נשיא הקהילה זכריאן ומזכירה מנג`יקיאן, מצוין כי כרגע בכפר 15 משפחות המונות 95 נפש שעבדו במשך 22 השנים האחרונות 580 דונם מתוך אלף דונם שהיו בבעלות חמודה באזור. לאחרונה הם מציינים החל חברי קיבוץ עין הים (שהיה ליד המושבה עתלית וששנתיים אחר כך הקימו אנשיו את קיבוץ עין-כרמל) חורשים את האדמה שהיתה בחזקת הארמנים ובקרוב מאוד מתעתדים לזרוע אותה.

השניים ממשיכים וכותבים כי מעל 40,000 אלף דונם של אדמה ערבית נפלה לידי הישובים היהודיים כתוצאה מהמלחמה והם תוהים האם 580 דונם ישנו את מצבם.

"אנו מבקשים שהארמנים יזכו לצדק והגינות לגבי זכויות עיבוד הקרקע" - הם מסיימים את מכתבם.

בקשת תושבי הכפר לא נענתה.

בשנת 1950 הוקמו ממזרח לכפר קיבוץ עין-כרמל שמקימיו הגיעו מרמת רחל ומעין הים שליד עתלית ומושב גבע כרמל ששמו משמר את שם הכפר הערבי ג`בע.

במהלך שני העשורים הראשונים למדינה הלך הכפר שיח` בוריךּ ודעך. הכפר שהיה ללא כל מעמד מוניציפלי, לא זכה לתשתיות כביוב, חשמל, טלפון ודואר. מבנה רעוע ומט ליפול שימש ככנסיה וכומר מיפו ביקר לעיתים בימי ראשון. הילדים למדו בבית ספר בחיפה. שרותים רפואיים ניתנו במרפאת נוה-ים. מספר משפחות הגרו לארמניה, ארה"ב וקנדה.

האחיות טרוונדה ואזניב בשדה מילונים:

תמונה צבעונית יחידה מן הכפר שהגיע לידי (מפרסום ב"פייסבוק" של צאצאי המתיישבים):

מזל טוב לזוג הטרי ! ברקע: הכרמל

ב- 8 בספטמבר 1957 התפרסמה כתבה של מנחם תלמי בעיתון "מעריב". תלמי מתאר באמפתיה רבה כפר דל וזעיר ובו 12 משפחות המונות 60 נפש. בסככת ענפים יבשים לקול קרקור תרנגולות, צופים תלמי ומוכתר הכפר אל הים וטווים את חוט העצב הארמני.

ב-10 בדצמבר 1965 כותב שוב תלמי במעריב על הכפר בכתבה שכותרתה "כפר ארמני עצוב". "אפילו שלט אינו ניצב שם כדי לומר מה שמו של כפר זה ומה טיבו.. דומה כי השעונים עצרו מלכת.. צעירות המגיעות בכפר לפרקן ממתינות לחתנים מיפו וחיפה שיבואו לגאול אותן... עצוב בשיח-בורייק. תושביו נראים כמשלימים עם גורל שאין להפר אותו. חיים בנמיכות, ללא תקוות, ללא יומרות, אהודים על שכניהם בשל צניעותם ויושרם."

היועץ לעניני ערבים במשרד ראש הממשלה במחוז חיפה והצפון - מר נ. טוקטלי - ציין במכתב המסווג "מוגבל" בשנת 1964 כי הישוב תלוש מבחינה כלכלית. בני הדור הצעיר מבכרים לנטוש את כפרים וכי יש לעודד התושבים לנטוש את הכפר באמצעות מענקים והלוואות לשכון בחיפה עכו ואולי אף לצרכי הגירה מישראל. הוא הוסיף והציע כי יש להעלות נושא זה כבעיה נבחרת במסגרת תכנית הלימודים במדרש ללימוד ערביי ישראל.

ממכתב נוסף משנת 1968 בולט שוב מצבו העגום של הכפר - המדינה לא דואגת לכל תשתית, הכפר חלש מבחינה כלכלית וחברתית ומנהל מקרקעי ישראל חסר מוטיבציה למימון מהלך פינוי הכפר.

מנהל מקרקעי ישראל רואה בכפר "מטרד אסתטי בלבד"...

חבר הכנסת משה סרדנס ממייסדי מושב גבע-כרמל הסמוך שעלה מטורקיה ניסה להחלץ לטובת הכפר אך ללא הצלחה.

החיים הקשים בכפר ועזיבת צעירים, וסלילת כביש החוף (2) הסמוך גרמו לכפר להתרוקן אט מיושביו. אחרוני התושבים עזבו בשנת 1981 לחיפה ולאתרים אחרים לאחר שקיבלו פיצוי ממנהל מקרקעי ישראל (תחושתי שהפיצוי היה סביר אך אין לי מידע על כך). מאחור נשארו הבתים הדלים ובית הקברות. בתי הכפר נהרסו (על ידי מי?) ושרידיהם מהווים אנדרטה עצובה למעל חמישים שנות קיומו.

כיום חיים בישראל עשרות ארמנים שחיו בפרקי זמן שונים בכפר. הם חיים בחיפה ובירושלים בעיקר ופוקדים לעיתים את הכפר ואת בית הקברות הקטן שבו. הכפר הארמני היחיד שהיה בישראל איננו עוד אך נשאר בליבם של רבים. תקוותי שלא רק בלבבות ארמניים.

על בית קברות של הכפר תוכלו לקרא בכתבה נפרדת במדור "בדד לעד" כאן

התמונות הישנות מחיי הכפר באדיבות נעמי נלבנדיאן עליה תוכלו לקרא כאן

מקורות
עבודה של שולי לינדר-ירקוני, הכפרים הערביים של חוף הכרמל, 1948: שחזור נוף תרבותי, אוניברסיטת חיפה, 2005
"זה הגורל שלהם", כתבה מאת שרה ליבוביץ-דר, עיתון הארץ 13 במאי 2003
תיק הכפר בארכיון המדינה - תודה גדולה לשי רוזן, חוקר ארץ ישראל ומורה דרך, שמסר לי חומר זה
"שיח` בוריק" , מאת אריה יצחקי, בתוך: אוכלוסיות לא מוכרות ויישובים מיוחדים בישראל - אריאל 204-205, פברואר 2014

חזרה לאתרים ארמניים בישראל חזרה לדף ראשי הארמנים חזרה לתפריט ראשי

1.	נורית (27/05/2015)

ליואב אבניאון שלום רב, אני זוכרת את הכפר הארמני מסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 בשעה שחייתי עם משפחתי 3 שנים בקיבוץ נוה ים. עד כמה שאני זוכרת, כבר אז היה ריק, אבל נשארו בו שרידים של בתים, מערות, קירות. ותיקי קיבוץ נוה-ים והילדים הראשונים שנולדו בו, בוודאי זוכרים אותו כשעמד על תלו.

2.	נמרוד חפץ (28/05/2015)

ביקרתי במקום עם ידידה בת עין הים-היום בעין כרמל, סיפרה לי על הכפר ותולדותיו, המקום נתוש ובחורף כאיו חלק מרכס הכורכר מלא הפרחים שמסביב.

3.	דני הרמן (28/05/2015)

רק תגלה לי איך אתה מוצא את הזמן לעשות תחקירים מצוינים שכאלה!.. כל הכבוד!. מרתק!

4.	דורון (29/05/2015)

כתבה מרתקת ושופכת אור על משהו שלא ידעתי על קיומו. תודה יואב

5.	יורם כרמאלי (29/05/2015)

יואב תודה על הסקירה המאלפת הארמנים בארץ ובפרט על הכפר"שיח בוריך" שהכרתי אותו בתחילת שנות ה-50 שיצאנו מקבוצנו לקיטנה בנוה ים אך לא ידעתי עליו מאומה..

6.	יוסי רוטברג (31/05/2015)

כתבה מענינת וחשובה. ובאמת טוב לזכור ביושר מה באמת היה ולא סתם למחוק. אגב, טירה, איג'זים, עין ראזל, ג'בע, ועין חוד (שאותו לא הזכרת) לא חרבו סתם כך ולא כי היהודים התנפלו עליהם סתם. אלא כי ניתקו באש את הדרך לחיפה מדרום. פורידיס, שישב על הכניסה לואדי מילך, לא עשה דבר דומה והתחבורה לחיפה התנהלה דרך בת שלמה, ואדי מילך והכפרים הדרוזים על הכרמל. ראה ספרו של עמוס עוז "פה ושם בארץ ישראל" 1982 היום נמצאים אלו הצועקים בקול על חורבן הכפרים, וגם ניסו לכתוב עבודת "מסטר" על טבח בטנטורה שלא היה ולא נברא.

7.	אלי (06/06/2015)

קצת באיחור אך שוב ריגשת אותי,הצלחת לעורר בי זכרונות ילדות ,כילד גדלתי בעתלית ופגשתי אנשים מהכפר שעבדו במושבה וסחרו מעט עם התושבים במקום.

8.	אברהם איל (07/12/2015)

זכור לי בשנות החמישים במשק של הורי בגבע כרמל היו באות בנות הכפר הארמני לעבוד בקטיף ירקות.מנומסות יפות וחרוצות. צחוק הגורל שהן באו לעבוד במושב שמיסדיו הם יוצאי טורקיה.

9.	שומסקי אסתר (29/05/2016)

עוד אחת ברשימת עוולות של מדינת ישראל עצוב מאוד

10.

יואב הס (03/06/2016)

מאמר יפה ! צריך לעדכן. תתקשר 052-2673467

11.

ניסים (20/06/2016)

על הכפר בנתה קק"ל יער בשם אתתורק

12.

רמי (10/10/2017)

אין עליך, המפות הבריטיות, והסיפור על שיין בוריך מדהים מדהים

13.

עמיר נדל (10/10/2017)

מאד מעניין. אני עובד בימים אלו באזור סמוך למושב עין איילה ואנסה להגיע לחורבות שייך בורייק. מאיפה הכי נוח להגיע?

14.

יואב אבניאון (10/10/2017)

הי עמיר תודה על המשוב נכנסים לכביש הגישה לעתלית ונוסעים בכוון כללי לנוה ים. כשמגיעים לאזור האנדרטה הסמוכה לכביש 2 יש כיכר. פונים ימינה ועולים על גשר החוצה את כביש 2 מזרחה לכוון בית העלמין של נוה ים (אפשר פשוט לשים יעד זה בוויז). עוד טרם מגיעים לבית העלמין - ממש אחרי שחוצים הגשר של כביש 2 רואים מצד ימין (דרום) חיבור של שביל. מחנים ונכנסים ברגל. רואים את בית העלמין הקטן ובהמשך את הבתים החרבים

15.

אופיר (23/10/2017)

יש לי זיכרון מאד נעים מימים של קיץ שהיינו חבורה של ילדים מגיעים עם ג'רי לאבו ג'ורג' בעונה של קטיף הסברסים והיינו קוטפים שוטפים ואוכלים את הפרי ,,הכל היה כלכך מינימאלי וכלכך אדיר,,,סברס עם הארמנים

16.

בת עין כרמל (23/10/2017)

בתור ילדה בשנות השמונים היינו הולכים לטייל בגבעות הכורכר פעמים רבות, ובפינו, הילדים, היה מכונה הרכס בשם הכללי- הארמנים. "הולכים לארמנים לאכול סברס". הם כמובן כבר לא היו, אבל אנחנו היינו מכנים כך את האזור. כתבה מרתקת

17.

מאירה זליגר (24/10/2017)

ההסטוריה המשפחתית שלנו שזורה בקשרים עם הארמנים שבכפר.שם הכפר לא היה ידוע,אפילו לא ידענו שיש לו שם.ההכרות הקרובה ביותר היתה עם אבו-ג'ורג'.הוא היה מגיע לעין כרמל מידי יום כדי לקחת ירק או מספוא לבהמותיו.היה לו עגלה קטנה הרתומה לחמור ולעיתים תפסנו איתו טרמפ עד חצי הדרך לים או לביקור בארמנים.הארמנים גרו בבתי אבן קטנים ודלים וכך היה גם לבושם.הם היו ידידותיים ומאירי פנים וכיבדו אותנו בסוכריות טעימות שבתוכן בוטן.בשלב מסויים הגיעה לגבעה דרומה מהכפר ישראלה ובעלה ובנו שם את ביתם .היה להם עדר כבשים ,אמהות וטלאים .מידי שבת היה וויכוח במשפחה לאן מטיילים?והוחלט שהולכים ל"כרמנים" כלומר לכרמל ולארמנים.כשהוחלט על הרחקתם מהמקום הצטערנו מאד.הם היו חלק מחיינו...היו ימים..גם כיום אני מבקרת הרבה במקום מנסה לתפוס חיים שהיו.

18.

ישראל (05/11/2017)

בסוף שנות החמישים היינו הולכים ל"ארמנים" לצפות בדיר החזירים הקטן שהיה במקום.

19.

(עובד גשן (גולדנשטיין (23/01/2018)

גדלתי בעתלית מיום י"ז בחשון תש"א!!! נובמבר 1940 אליה עברנו מעפולה כי אבי שמואל ז"ל השיג עבודה בעתלית וכן דודי שמעון מבש"ן היה אחד מבכירי חברת המלח. גם לי זכרון, אמנם מעומעם, מהכפר הארמני המוזכר לעיל. עתלית של אותם ימים מנתה לפי ספרו של תיאודור בלנק לא יותר מ-120 תושבים וחסרו בה בעלי מקצוע רבים כך שבמעורפל זכור לי כי אחד מתושבי אותו כפר ארמני היה סנדלר שאיכשהו הגיע לכל מי שנזקק לו ותקן את נעליו ו/או סנדליו. במושבה זו סימתי כתה ח' וכעבור 15 שנים עבדתי בעתלית כמורה-מחנך בכיתות ה' - ח' ורעיתי היתה גם היא מורה בכתות נמוכות. גרנו בה עד שעברנו לחיפה ביום 31.12.1973. בבית העלמין בעתלית טמונים לנצח הורי דינה לבית מבש"ן ואבי שמואל, דודי שמעןו ורעיתו וסבי הסופר מתרגם מנחם מבש"ן ורכשתי גם לעצמי חלקת נצח בבוא יומי

20.

עדי מגבע כרמל (26/01/2018)

יוצא לי לטייל הרבה באזור, בדרך לים בעיקר ותמיד סקרנה אותי ההיסטוריה של המקום. שמעתי בעיקר סיפורים מאבי על שיתופי הפעולה עם תושבי הכפר. תודה על כתבה מרתקת ומעניינת!!

21.

קבורק פאמבוקיאן (31/01/2018)

אמא שלי שעכשיו כבר ניפטרה היא היתה עובדת אצל משפחת קפלן בעתלית כעקרת בית חקלאות פרות עבודות בית .והיא טפלה גם לילד הקטן של משפחת קפלן הוא היה קורה לאימי בשם מרגילית אחרי כן הוא התגייס לצבא והיגייס החייל הים והוא היה בצוללת של דקר שנעלם אני תמיד חושב על זה בכול פעם שאני שומע את השם דקר זה לוקח אותי אחורה !עצובבבב

22.

גדעון צור (20/03/2018)

יואב שלום ראיתי תמונה שנכנסה למאמרים רבים, המדובר בכתובת גדולה החקוקה בסלע. כולם בלי יוצא מן הכלל מתייחסים אליה כאל כתובת פיניקית. לדעתי מדובר בבכתובת ארמנית ובה שתי אותיות - יו האם ניתן למצוא מישהו שמכיר זאת.

23.

נעמי (18/09/2019)

ידוע לי שלכפר היו קשרים עם ההגנה הגנה - לא יצאה להם מזה. רוב הילדים הארמנים בישראל למדו בבתי ספר נוצריים - חיפה, נצרת, יפו. לעיתים קרובות בפנימיה מחוץ לבית. הקהילה היתה קטנה מדי. חלשה מדי. ורובה הגרה מכאן.

24.

אליק (11/10/2020)

כתבה מעניינת ששופכת אור על קבוצת מיעוט קטנה שחיה בעבר וחלקה בהווה בקרבנו. אותם משפחות ארמניות שחזרו לטורקיה מצביעים על הגעגוע שתמיד קיים אצל האדם אל נוף ילדותו

25.

גילי (28/10/2020)

יואב תודה על כל המידע הנהדר והמרתק, רציתי לדעת איך אני יכולה להגיע לאנדרטה בעתלית, וגם לשאול מה פשר מגדל התצפית מעל בריכות המלח (על מבצר דטרוא) האם הוא מגדל מים לשעבר? תודה רבה!!!