הנס קספריוס - מסע בפלשתינה 1934        חזרה ל"ועוד"   חזרה לתפריט ראשי 

היה זה בטיול של יומיים שהדרכתי בנגב לפני מספר שבועות, פרה-היסטוריה ממש... "יש לנו משהו להראות לך" אמרו נחמה ודוד הלפרסון - זוג מטיילים מעמק חפר.

בערב, במלון בירוחם, קיבלתי מהם לעיון ספר ישן ומרופט שהסתבר - חופן בקרבו סיפור מרתק ! "ספר התמונות של פלשתינה" ובו 96 צילומים של הנס קספריוס. שנת ההוצאה: 1934. מקום ההוצאה: וינה, אוסטריה.

בעלעול ראשון בספר הזכירו לי הצילומים המופיעים בו דימויים דומים מאותה תקופה אך ככל שהעמקתי ללמוד את סיפורו של האלבום הבחנתי בייחודו ועלו אצלי שאלות רבות: מי היה קספריוס? מה הביאו למסע? איך נראתה הארץ באותם ימים? מה המסר שמשדר הספר ולמי נועד?

ראשית נטעם קצת מאווירת הספר ... 

הצילומים המובאים מטה צולמו מתוך הספר במצלמה פשוטה. לכל צילום יש במקור מספר ושם בעברית, באנגלית ובגרמנית. לפני כל צילום שאעלה כאן אציין את מספרו ואת שמו בעברית בצירוף תיאור קצר המבוסס על נספח בסוף הספר המתייחס לכל צילום וצילום. בתאורים אלה אשמור על סגנון ורוח הכותבים ולעיתים אוסיף הערותי שיובאו בצבע שונה.  כמובן שהמונח "פלשתינה" המופיע בטקסט שוב ושוב רווח באותן שנים לתיאור הארץ כל תושביה - יהודים וערבים כאחד.

צילום מספר 3 - "דורות". הסבא שוקד על דברי הקודש - הנכד נהג במקצועו.

צילום מספר 4 "תל-אביב. על פרשת דרכים". מפגש הרחובות שינקין, נחלת בנימין, שוק הכרמל ואלנבי - אחד המקומות התוססים בעיר. הגרמנים שזה עתה עלו, מכנים את המקום "פוטסדמר פלאץ". מדובר כמובן בכיכר מגן דוד בתל-אביב. הכינוי הגרמני שהודבק לכיכר מתכתב עם כיכר מרכזית ביותר וצומת תחבורתי ראשי בברלין כקילומטר מדרום לשער ברנדנבורג ובניין הרייכסטאג.

צילום מספר 7 "תל-אביב רחוב הרצל"  רוב הצילומים של רחוב הרצל מראים את גימנסיה הרצליה בקצהו. כאן אנו עושים הפוך - מצלמים ממבנה בית הספר דרומה את הרחוב. במרכז התמונה מפגש רחוב הרצל ושדרות רוטשילד שם עמד "הקיוסק העברי הראשון"

צילום מספר 8 "תל-אביב. שבת בבוקר על שפת הים". בדיוק כמו ההמונים על חוף קוני איילנד או אגם ואנזה בברלין - התל-אביבים גודשים את חוף הים להנאה ורגיעה - חגיגה אמיתית! למרבה האירוניה, שמונה שנים לאחר הוצאת הספר, התקיימה בוילה בשפת אגם ואנזה הישיבה המפורסמת שעסקה בהשמדת יהדות אירופה.

צילום מספר 9 "תל-אביב. חצר הגימנסיה הרצליה". ראינו כי התלמידים מקדימים להגיע וטרם התחלת הלימודים מתרגלים התעמלות בחצר הגמנסיה. חזיתה של גמנסיה הרצליה מוכרת מאוד מצילומים ישנים וכאן הזדמנות להציץ לחצר הפנימית.

צילום מספר 10 - "מקצוע חדש". בבר ברחוב אלנבי פחות משלוש דקות הליכה מ"פוטסדמר פלאץ", שני הצעירים מאחורי הדלפק למדו רק לאחרונה את עסקי מיקס האלכוהול. אחד מהם היה עד לאחרונה ראש מחלקה בחנות כלבו בדרום גרמניה והשני נציג בנק פרטי ברלינאי בבורסה. אחת התמונות האהובות עלי באלבום ...

מי היה הצלם הנס קספריוס ואיך נולד אלבום זה ?
הנס קספריוס (Hans Casparius) נולד למשפחה יהודית בברלין בשנת 1900 כבן השני במשפחה. אביו היה בעל בית מסחר לטקסטיל בעיר. בגיל 13 קיבל את מצלמתו הראשונה. בתחילת שנות העשרים החל לעבוד כצלם מקצועי בתעשיית הסרטים בגרמניה. כשהיה בן 25 התאבד אביו ולזמן קצר נכנס עם אחיו לניהול העסק אך מהר מאוד חזר לעסוק בנושאים שאהב. בין השנים 1927 לשנת 1933 היה מעורב בהפקה ובצילום של כעשרים סרטים. בכמה מהם אך גילם כמה תפקידים כשהמפורסם ביניהם את דמותו של נהג מרוצי מכוניות שנהרג. במקביל עסק בצילומי סטילס. היה מהיחידים שהצליחו לשכנע את פרויד לצלם אותו בסביבה האינטימית שלו. קספריוס הנציח פורטרטים של האנשים החשובים בדורו (פרויד, איינשטיין, שחקני קולנוע ופוליטיקאים), שהיום הם איקוניים. יחד עם זאת הוא צילם אנשים פשוטים ומצבי רחוב. קספריוס הצטרף בתחילת שנות השלושים למסעות צילום בקנדה, אלסקה ובלוב שם הפיק בשנת 1933 סרט דוקומנטרי שמעולם לא הושלם - "נוודי המדבר". לאור עלית הנאצים לשלטון באותה שנה לא חזר לברלין עיר הולדתו אלא לוינה שם פגש את ארתור רונדט (Arthur Rundt).

ארתור רונדט הוא המפיק המניע העומד מאחורי ספר זה. יליד 1881 שלזיה, בעל קריירה צבעונית ומגוונת: למד פילוסופיה ומשפט והפך שחקן, במאי תיאטרון ובעל מועדון קברטי בוינה. משנת 1924 ערך טיולים רבים לאמריקה וקנדה, בתחילה ככתב בעיתונים שונים. ספרו הראשון על אמריקה, "אמריקה שונה", ראה אור בשנת 1926 ונערך בפורמט אלבומי המציג את אמריקה רבת הפנים ומנסה לנתח את מרכיבי הכלכלה והחברה בה.

קטע מכריכת ספרו של ארתור רונדט "אמריקה האחרת" 1926

בשנת 1924 ביקר רונדט בארץ-ישראל וכשחזר רקם הסכם להפקת אלבום צילומים של ארץ-ישראל עבור בית הוצאה וינאי בשם E.P. Tal. רק כשפגש את קספריוס יצא הפרוייקט לדרך. כך כותב רונדט בהקדמה לספר:

עיניהם של מיליונים מכוונות לפלשתינה... רבים שראו בה עבר היסטורי ומקראי, רואה כעת בפלשתינה הזדמנות טובה יותר עבורם ועבור ילדיהם ... העניין החדש הזה ברחבי העולם מלווה בשיטפון של ספרים, מאמרים והרצאות, מילות מידע כתובות ונאמרות אך רבים כל כך מעוניינים בהמחשה ויזואלית. ספר התמונות של פלשתינה רוצה לתקן את המחסור המדהים הזה ...  96 התמונות שלנו אינן יכולות להראות את כל מה שניתן לראות בפלשתינה של ימינו, אך הן עדיין אמורות לתת תמונה כוללת של המדינה הכי לא שגרתית זו, שאחרי עבר גרוע, ירידה ודיכאון, עומדת לפרוח שוב.  96 תמונות שנבחרו מתוך יותר מאלף תמונות משקפות את כל תחומי החיים: עבודה ופנאי, חינוך נוער ומשחק וספורט, וילה בפרברים ובית עובדים, מקום עבודה ומקום של רגיעה, חווה פורחת ומדבר, מעבדה ונוף. אני מקווה: כאשר הצופה שמדפדף בספר זה .. תמונת הנס של המדינה הישנה והפורחת החדשה הזו תעלה בהירה לנגד עיניו.  ארתור רונדט

וכך, כשהוא בן 34, מגיע הנס קספריוס לביקורו הראשון (וככל הידוע היחיד) בארץ-ישראל. קספריוס מסייר בכל רחבי הארץ ומתעד את המפעל הציוני שנמצא אז בתנופת העלייה החמישית שרבע ממנה מקורו בגרמניה. נקודת המבט של קספריוס כצלם אינה יכולה להיות מנותקת מעברו עד כה כצלם ברפובליקת ווימר. הכיתובים לצילומים אינם רק אינפורמטיביים - הם משקפים נקודת מבט חברתית ונימה אירונית והומוריסטית שזורה בהם. האירוניה הגיעה מכתבי עת מאויירים שהיו פופולאריים בגרמניה בתקופה והראו צילומים דומים עם כותרות דומות. כמו רבים מהצלמים הצעירים בתקופתו, הושפעו מאוד מכתבי העת האלה ומהנימה המשועשעת שלהם.

נמשיך במסע ...

צילום מספר 13 "כפר הילדים בן שמן. המקראה הראשונה". 300 ילדים בגילאים שלוש עד שמונה עשרה נמצאים בכפר הנוער. ספר הקריאה הראשון אותו הם קוראים באוויר הפתוח הוא הכנה לבית הספר היסודי.

צילום מספר 15 "בית הדירה של הפועל העברי". בפלשתינה החדשה מקדישים תשומת לב מיוחדת לדיור. זהו אב טיפוס של מגורי הפועל העברי. בית פשוט וקונוונציונלי ולידו גינת ירק למקרה של משבר כלכלי ואבטלה פתאומית. על "קורונה" עוד לא שמעו אז ...

צילום מספר 16 "אהלי שינה בגבעת ברנר". האוהל היה אופן המגורים הראשון עבור המהגר היהודי. אחר כך הגיע צריף העץ שהוחלף בהמשך בבית של ממש. היום משנה האוהל את דייריו בתדירות גבוהה. בעת ביקורו של קספריוס היה הקיבוץ שהוקם בשנת 1928 בשנתו השישית.

צילום מספר 17 "אלון זקן". בצד הדרך קצת לפני אשקלון. ככל הנראה זו טעות בזיהוי ומדובר בשקמה האופיינית לאזור.

צילום מספר 23 "ארוחת צהרים בקבוצה". שש שעות העבודה שחלפו כבר יצרו עייפות קלה ואף תיאבון. הארוחה שהחברים הכינו על השולחן נצרכת עד הנגיסה האחרונה והיא נטולת בשר 3-4 פעמים בשבוע.  ד"ר יוסי אסף מקיבוץ בית השיטה מפענח צילום זה ואומר "הצילום מוכר מהארכיון שלנו ואחד מהיושבים בו מוכר לנו אישית (אחיה יפה). בשנת 1934 עדיין ישבה הקבוצה במעיין חרוד. הצריף עצמו הועבר בשנת 1936 לנקודת הקבע היא בית השיטה.

צילום מספר 26 "כביש למכוניות תל-אביב ירושלים". העגלות והסוסים כבר נעלמו. לקראת ירושלים מצפים לנו פיתולים מאתגרים. זוהי הירידה המפורסמת הידועה בשם "שבע האחיות" מאזור הקסטל דרך ארזה לנחל שורק.

צילום מספר 31 - "האישה האינטלקטואלית". חקלאים קצרי-רואי תמצא גם במקומות אחרים אך כאן בפלשתינה בולטים בהופעתם צעירים משכילים עירוניים שמצאו חיים חדשים בעבודות השדה באורווה.

צילום מספר 32 - "שוטר יהודי". החלוצים בקבוצה הנידחת הזעיקו אותו מוקדם בבוקר מכיוון ששתי תרנגולות נעדרו מהלול. השוטר משרת כמובן ב Palestine Police בה שירתו יהודים וערבים כאחד. שימו לב למספר השוטר המופיע גם בערבית ולסמל שבראשו כתר המלוכה הבריטי. אלוהים נצור את המלך ...

צילום מספר 34  - "רחוב בצפת". עיר המקובלים הקרירה שיושבה על ידי יהודים יוצאי ספרד. רק לפני שנים ספורות השתולל כאן פוגרום ברחובות הצרים של העיר. תצלום זה ביחד עם אחרים בסדרה מנגיד את "היהודי הישן" לעומת "היהודי החדש" בארץ ישראל. ההנגדה באה לידי ביטוי באלבום גם בארכיטקטורה - מבנים עתיקים מול בתי באוהאוס מודרניים.

צילום מספר 39 - "טיול ברחובות בשבת בחיפה". חיפה מציגה עצמה שקטה ואצילית לעומת תל-אביב וברוח זו נראית בה גם השבת. לא אמבטיה המונית על החוף ולא אלפים מצטופפים אלא מטיילים שלווים ברחובות במעלה הגבעה המובילה לפסגה המיוערת של הכרמל.

צילום מספר 41 - "נער ספורטיבי". הספורט בפלשתינה מתנהל בשלושה ארגונים מרכזיים בניהם "מכבי" שנשיאה הוא לורד מלצ`ט וארגון ספורט העובדים.

צילום מספר 46 - "ככה יגור הערבי כעני כעשיר".  הזדמנויות העבודה פיתו בדואים מהמדבר לעבור לסביבה העירונית ולהקים פחונים מאולתרים בסמוך לבתים הנאים של בעלי הפרדסים. האוכלוסייה הערבית של פלשתינה מיוצגת חלקית בלבד באלבום התמונות ובמקרים שהיא כן באה לידי ביטוי היא מוצגת כמסורתית ופחות מתקדמת לעומת המגזר היהודי הדוהר קדימה. הצילומים שכן מופיעים בספר מראים את המבט האוריינטליסטי של קספריוס כמו כמעט כל האירופאים שבאים ומצלמים בארץ בתקופה - הערבי מתואר כקישוט או כחלק מהטיעון לגבי הקידמה שמביאים איתם האירופאים.

צילום מספר 47 - "בתי פועלים על ידי ים המלח". אגודת האשלג מעסיקה 500 עובדים יהודים וערבים. בתי העובדים מתחשבים בתנאי האקלים הקיצוני.  כנראה מגורי הפועלים במפעל הצפוני ליד קליה.

צילום מספר 57 - "המושבה נס ציונה". כחצי שעה נסיעה דרומית מתל אביב נמצאת המושבה נס ציונה שנוסדה בשנת 1882. במושבה המבוססת פרדסים ואף שני מפעלי רעפים.

צילום מספר 62 - "חלוץ". האיש הצעיר והחזק הזה ניסה מזלו בעיר ולא הצליח למצא עבודה ושכר. דרכו הובילה אותו במהירות לעמק לקבוצה כאן הוא הולך אחר המחרשה וזורע.

צילום מספר 63 - "אהרן מסקין גדול המשחקים של הבימה". מסקין הוא השחקן הפופולרי ביותר בפלשתינה החדשה. כשההרכב יוצא להופעות בישובים הכפריים הוא יושב עם הצעירים לשתות, לספר ולהתלבט והם אומרים: "מסקין הוא אחד מאיתנו".  הצילום של מסקין דומה מאוד לצילומים שקספריוס עשה על הסט של הסרטים בויימאר. גם זה וגם הנימה המשועשעת שהוזכרה קודם עזרו "למכור" את פלשתינה ליהודים ממרכז אירופה כמרחב מוכר, מודרני ודומה באופיו לזה של הערים הגרמניות.

צילום מספר 65 - "הכפר הערבי ליפטא לפני ירושלים". הכפר הצמוד לבירה נהנה ממוניטין רע מאז שהיה מוקד למהומות במאורעות 1929. ליפטא מספקת סיד לבנייה לירושלים ולסביבתה.

צילום מספר 67 - "ירושלים. מגדל תנועה לפני מגדל דוד". מכוניות צופרות בפראות, הולכי רגל חוצים בפזיזות והמפקח מנסה להשתלט על העניינים.

צילום מספר 69 - "ירושלים, אצל הכותל המערבי". נצחי אך תמיד מבט חדש. כמובן שבאותם שנים לא הייתה מחיצת הפרדה בין גברים לנשים ...

צילום מספר 70 - "ירושלים, שער יפו".  אחד משמונה השערים בחומה שגובהה כשנים עשר מטרים המקיפה את העיר העתיקה. שער זה ושער דמשק (שכם) הם החיבורים החשובים ביותר בין העיר העתיקה לחדשה. שלל הדמויות והתלבושות מאפיין את ירושלים עד ימנו אנו ...

צילום מספר 71 - "טיפוסים ברחובות ירושלים".  הרבה מהתמונות שבספר שונות מהאיקונוגרפיה המוכרת של ארץ ישראל באותה התקופה. התמונות מירושלים במיוחד מראות מבט מעניין, ממזרי, ומאוד לא "קדוש" של החיים בישראל. כמו אצל אחרים, בכל אופן, יהודים אדוקים מצולמים אצל קספריוס בדומה לאופן שהוא מצלם ערבים: קישוט מעניין מתקופה קדומה ותו לא.

צילום מספר 79 - "רָבָּן השחיה אלפרד גוט". לא שובניזם אלה הצלחות רבות עבור פלשתינה בהודו ובעולם הביאו את אלפרד גוט להיות פופולרי. "רָבָּן" היא המילה בעברית של אותם ימים ל"אלוף" ("רבנות" - "אליפות"). אלפרד גוט (1908-1996) היה שחיין יהודי-אוסטרי. גדל בווינה והתאמן בקבוצת הכח וינה. במכביה הראשונה שנערכה בישראל בשנת 1932 זכה גוט בשתי מדליות, זהב וכסף ייצג את אוסטריה באולימפיאדת ברלין (1936) בקרב חמש מודרני.

צילום מספר 74 - "משטרה אנגלית על יד הכותל המערבי". הואיל וכותל זה היה מושא לקונפליקט יהודי-ערבי עקוב מדם - זכויות היהודים נשמרות על ידי "טומי" אנגלי. התמונה מעניינת במיוחד גם בגלל מבט השוטר אל המצלמה וההבדל הקיצוני בינו ובין המתפללים, אבל גם בגלל האזכור למהומות תרפ"ט, שהיו עדיין פצע פתוח גם ביישוב, אבל גם אצל יהודי גרמניה. רבים מהם ראו בהתפרצות של האלימות סימן לבעיות שהציונות לא משכילה להתמודד איתן.

צילום מספר 80 - "סקירה על קבוצת החוגים". מתיישבים מהולנד ומגרמניה מעבדים 300 דונם אדמה. בבואם לכאן מצאו כמה בתי אבן, שריד יישוב ערבי ישן ולידם בנו צריפים ואורוות עם משק חי מטופח, מטע פרי קטן. קבוצה שאפתנית ומבטיחה. "קבוצת החוגים" היא שאנשיה הקימו את תנועת הנוער "המחנות העולים" שהקימה את קיבוץ בית השיטה בעמק חרוד. באותה שנה הם ישבו למרגלות גבעת קומי - בעין חרוד (תחתא).

צילום מספר 81 - "בקבוצה".

צילום מספר 93 - "גמלים על החוף". אל מול עכו. מגדל השעון נראה בברור ובאופק ראש הכרמל (סטלה מאריס).

מה היה המשך מסע חייו של קספריוס?
בשנת 1935 היגר קספריוס ללונדון ופתח בה את הסטודיו הראשון לצילומי צבע. עיסוקו היה צילום אמנותי בדגש על צילומי אופנה, הפקה ובימוי של סרטים חלקם דוקומנטריים וחלקם מסחריים גם עבור חברות ממערב-גרמניה. בשנת 1978 הקדישה לו מולדתו הישנה גרמניה תערוכה בגלריה הלאומית לאמנות בברלין. קספריוס בן ה-78 נוכח בפתיחת התערוכה. קספריוס נפטר בלונדון בשנת 1986.

למי יועד אלבום התמונות של פלשתינה?
בעקרון יועד האלבום ליהודים בגרמניה, אוסטריה ופולין, במיוחד כדי לעודד הגירה לארץ. בשנים הללו ספרי תמונות מפלשתינה היו חלק מ"ארון הספרים" היהודי - כלומר, ספרים שיהודים שמרו על המדף בסלון כחלק מהפגנת הזהות שלהם, יהודית, בורגנית, מודרנית, ממש כמו ספרים של מאיר שלו בסלון החילוני ליברלי בישראל כיום. יש לתופעה זו היסטוריה ארוכה יותר: לפני שנת 1933 ספרי צילומים מארץ ישראל היו פופולריים גם אצל לא יהודים, מטעמים דתיים או כחלק מההתלהבות מהעולם הקולוניאלי. בגרמניה במיוחד, אולי בגלל שלא היו להם קולוניות רציניות, ההתלהבות מהמראות בארצות הרחוקות והקסומות הייתה גדולה. הספר של קספריוס שונה לא רק בגלל התזמון, אלא גם בגלל שהוא מציג את הארץ כמקום מודרני, חילוני ברובו, ובלי התמונות האייקוניות המוכרות. גם זה חלק מטרנד שהתחיל בסוף שנות העשרים, מסיבות שונות, ובעיקר על רקע הסכסוך האלים בארץ ישראל ב-1929 שהפך אותה למקום של "חדשות", מקום פוליטי.

תם המסע לפלשתינה ארץ-ישראל 1934 - מה התובנות שלכם? איזה צילום היה משמעותי יותר עבורכם? אשמח לשיתוף בתגובות.

תודה לנחמה ולדוד הלפרסון שהביאו לידיעתי לראשונה את קיומו של האלבום. תודה מיוחדת לד"ר עופר אשכנזי שהאיר את עיני בנקודות רבות הקשורות לנושא.

מקורות
צלמי הארץ, גיא רז, מפה מיפוי והוצאה לאור, הקיבוץ המאוחד, 2003 על הנס קספריוס עמוד 92
Strategies of Exile Photography: Helmar Lerski and Hans Casparius in Palestine, Ofer Ashkenazi 2018  הקש לקישור למאמר
Casparius, Hans. My View: A Pictorial Memoir. New York: Berg, 1986
קישור למוזיאון טייט בלונדון לצפייה בצילומים של קספריוס

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי).

חזרה ל"ועוד"       חזרה לתפריט ראשי